"יד הגורל" פרק ז'

גיל וחברתו ישבו עוד שעה קלה כשכל השיחה התנהלה בין נירה לגיל והנושא כמובן רפואה. "תגיד לי גיל שאלה אותו נירה האם אתה מתכוון לחזור ארצה עם סיום לימודיך או חלילה להישאר כאן בצרפת?"

"אני צריך ללמוד עוד שנתיים ואת ההתמחות אני מאד מקווה לעבור כבר בארץ, נירה באיזה בית חולים את עובדת ?"" אני עובדת בבית חולים איכילוב במחלקה כירורגית ב'."

ואוו רופאה מנתחת חייך אליה .

"גיל שאלה אותו נירה האם אין לך מחוייבות כאן בפריז כלפי מישהי "?

"למעשה אנבל היא חברתי מזה 3 שנים, מאז ששכרתי את הדירה וחיפשתי שותף או שותפה מאחר והיוקר בעיר זאת זועק לשמים, אזי היא הייתה הראשונה שנענתה להודעה שלי ובהדרגה הפכנו לזוג"

"היא ממש מקסימה, אמרה לו נירה, ומה העיסוק שלה? "

"היא רוקחת באחד מבתי המרקחת המאד גדולים כאן בפריז"

"ואוו רוקחת ורופא איזה זיווג מהמם אני באמת מאחלת לשניכם הרבה מזל טוב ואודה לך באם תתרגם לה לפחות את האיחולים שלי, הוא שב וחייך וחיוכו היה בו משהו ילדותי כובש ומלבב, הוא אמרה לה והיא הודתה לנירה.

"אוקי אמר גיל אנחנו צריכים לחזור ומודה לך גבירתי על האירוח הלבבי שארחת אותנו וכמובן לך נירה המון תודות." רציתי לשאול אותך עוד משהו באם תוכלי למסור לאחי יוני חבילה טיפה יותר גדולה מזו וגם מכתב שאני רוצה לכתוב"?

"בחפץ לב אין לי בעייה בכלל, כשהחבילה והמכתב יהיו מוכנים אתה יכול להגיע לכאן כמובן בתיאום מראש ואל תשכח שאני נשארת כאן עוד 13 ימים בלבד".

הזוג הצעיר קם וגם אנבל הודתה לרותי ולחצה את ידה וכן הודתה לנירה והם שמו פעמיהם לכיוון המעלית.

נירה ואמה התרשמו מאד מאד מהזוג הצעיר הם פשוט נחמדים חשבו שתיהן.

אור ראש המשפחה הגיע הביתה והתקבל כמו מלך. ואוו אני כל כך שמחה שהגעת חיבקה אותו בתו, אתה נראה מעט חיוור אך עצם זה שנשב יחדיו יעשה לכולנו רק טוב.

רותי מיהרה והגישה לבעלה ארוחת ערב וכששאלה את נירה באם היא גם רוצה , חייכה אליה בתה ואמרה מאד מאד.

אם המשפחה הגישה גם לבתה מנה מהתבשיל הטעים שהיא הכינה. שלושתם ישבו ושוחחו ביניהם , כשאור מתעניין בעבודתה של בתו האם היא עובדת קשה? ומה בקשר לתורניות ועוד כהנה וכהנה שיחות.

רותי אמרה כי הצעיר שנירה הביאה לו חבילה מאחיו בארץ היה אצלם כשחברתו גם היא הגיעה אתו , הוא עשה רושם מבריק . הצעיר לומד רפואה וחדור אמונה כי את ההתמחות הוא יעשה בארץ וימשיך לעבוד באחד מבתי החולים בארץ, על כך אין לו שום ספק.

אזי אמר אור לבתו אולי תסדרי לו להמשיך ללמוד בארץ ובד בבד יעבוד לפרנסתו בתור סניטר או כל עבודה בתחום בית חולים.

נירה אמרה לאביה כי נראה לה שהוא ובת זוגו בזוגיות רצינית ומאחר והיא צרפתייה לא נראה לי שהוא יהיה מוכן כבר עתה לעלות ארצה.

מכל מקום הוא ביקש ממני אם אוכל להביא חבילה לאחיו כשאנחת בארץ וכן כי הוא מתכוון לכתוב מכתב לאחיו ויפגוש אותי פעם נוספת לפני שאני חוזרת לארץ.

לאחר כשעה צלצל הטלפון ומעבר השני היה גיל. רותי ענתה לטלפון והוא ביקש את נירה, "היי גיל"

"נירה אני רוצה להיפגש איתך אם אפשר לא אצל הורייך אלא באיזה בית קפה כי יש לי כמה שאלות לשאול אותך וגם להתייעץ איתך ככזו שאת רופאה ואולי תוכלי לעזור לי "?

"אין לי בעיה גיל רק תצטרך להגיע לכאן ומפה לקחת אותי כי ההתמצאות שלי בפריז שואפת למינימום." "לא חשבתי אחרת צחק גיל"

"אז מתי אתה רוצה להיפגש אתי?" "מחרתיים בשעות אחה"צ זה בסדר מבחינתך"?

"אני אמתין לך, ובינתיים כל טוב וד"ש לאנבל".

מעניין מה הוא רוצה ממני ? התפלאה נירה, "אולי אמר אביה בצחוק הוא שמע את שיחתנו חחחחח".

אורחים שהוזמנו מראש ע"י רותי הגיעו לביקור וכמובן להתראות עם נירה אותה לא ראו המון המון זמן. הבאים היו אנשים מאד מאד נחמדים והיה פשוט מהנה לשוחח עמם וכיצד הם חיים מעבר למדינת ישראל וזאת כמובן עקב היותם עובדי השגרירות. אחד הזוגות שהגיע הייתה דווקא רעייתו זו שעבדה במשרד החוץ ובעלה נילווה אליה והוא השמיע מעט אי נחת בלשון המעטה כי רצונו לשוב לארץ ולהמשיך לגור בה.

"אור פנה אליו ואמר לו אבל חבר יקר הלוא ידעת שבת זוגתך הינה עובדת השגרירות "? "נכון ידעתי אך מהלך השנים מקשה את החיים הללו מה עוד שילדינו עוברים טלטלה כל פעם מחדש וזה אינו בריא כלל להתפתחותם.

רותי גם היא הייתה בדעה כמו של האורח דודי אשר הנדודים פשוט מאסו לו , "אבל רותי הגיב אור הלוא מעולם לא התלוננת" "ואם הייתי מתלוננת זה היה עוזר לי? ראיתי את הרצון האדיר שלך להמשיך לעבוד במשרד החוץ ובמקרה היום מניתי כמה ארצות עברנו והגעתי למספר 10 כשלפריז אנו מגיעים זו הפעם השלישית.

נירה אמרה לאביה כי הטלטלה קשה מאד לילדים הרכים בשנים ועוד יותר בהתבגרותם כשהם מחליפים ארצות ובתי ספר וחברים אם בכלל הם מצליחים להתיידד חדשות לבקרים ," אני נקטתי ביוזמה התפעלה מעצמה והצלחתי לשרוד לבדי וללמוד רפואה בארץ וכן לעבוד בארץ והגעגוע להורים מפעם לפעם נעשה כבד מנשוא.

בסלון המרווח השתררה דומייה כשכולם שקעו במחשבות כל אחד במחשבותיו הוא.

רותי שאלה כל אחד איזה קפה ירצה לשתות וביקשה מנירה שתעזור לה במטבח.

"מאמי, לחשה נירה לבתה מצטערת אולי לא הייתי צריכה להתערב בשיחה , העצבתי את אבא מאד מאד"

"נהפוך הוא ודאי שהיית צריכה לומר את מה שאמרת לגבינו זה כבר מאוחר אך דודי ורעייתו אנשים צעירים עדיין ויש להם 3 ילדים קטנים אולי בזכותך תחליט לימור לחזור לארץ ולנסות לחפש עיסוק אחר, כך היא אולי תעשה ויתור גדול, אך תציל את משפחתה לבל חלילה תתפלג.

המשך יבוא