הקללה-פרק 25

ניקול,הביטה בו מתקרב אלייה.היא הייתה נבוכה וקמה מכיסאה,כשהיא ממהרת אל הספריה.
מייקל הבחין בתנועותיה והחליט,שיניח לה.גם הוא חש מעט,נבוך בסביבתה כעת.הוא נכנס לספריה,מסר לספרנית פתק ויצא.ניקול,שישבה מעט רחוק הבחינה בו מדבר על הספרנית.כשבראשה רצו מחשבות.היא החלה לחקור,מה פשר העיניין.
ניקול הסקרנית ניגשה אל הספרנית,בכדי לשאול מה רצה ממנה מייקל.
"הוא השאיר לך כאן פתק."אמרה לה הספרנית,מוסרת לה את הפתק.ניקול לקחה מידה את הפתק והתיישבה ליד אחד השולחנות.תחילה התלבטה אם לפתוח אותו,או לא.מהססת.היא החליטה לבסוף,לפתוח ולקרוא את מה שכתוב.
"פיגשי אותי במלתחות של בריכת השחיה עוד 20 דקות.מייקל."היה כתוב בפתק.
היא חייכה לעצמה,לא מבינה מה הוא רוצה ממנה.כשלפתע,צילצל הטלפון הסלולרי שלה.
"הלו?"ענתה.
"ניק,היי זה מייקל."נישמע קולו.
"היי מייקל.מה רצית?"שאלה.
"קיבלת את הפתק שלי?"שאל.
"כן.הוא אצלי ביד.אינך יכול לדבר איתי על זה בטלפון?"שאלה.
"זה לא לטלפון."אמר,"אני חייב לסגור את זה איתך בארבע עיניים."אמר.
"טוב.נפגש."אמרה מנתקת את השיחה.מנסה לנחש מה הוא רוצה לומר לה.
מספר רגעים לאחר מיכן.לקחה את הספר בו עיינה וסגרה אותו.נותנת אותו לספרנית על מנת שתשמור אותו עבורה.נכנסת אל המלתחות של בריכת השחיה.מחפשת אותו שם.
"מייקל?"היא חיפשה אחריו,קוראת בשמו…
כשלפתע נאחזה בה יד..שמשכה אותה פנימה אל תוך המלתחות,הנטושות.לא היה שם איש במשך היום.
זה היה הזמן היחיד בו יכלו לנהל שם שיחה אמיתית ללא הפרעות.
"הבהלתי אותך?" הוא שאל..
"קצת.."חייכה.
"מיצטער,"הוא חייך בחזרה.."למה את מתחמקת ממני?"
"אני קצת נבוכה,אחרי מה שקרה בנינו בימים האחרונים."סיפרה.
"אם להודות באמת,גם אני."אמר,מביט בה במבט,חודר,מהפנט.
"אז מה הלאה?" שאלה.מייקל שתק..כשלפתע,חשה בשפתיו,ננעלות על שפתיה.הוא החל מנשק אותה,ללא היסוס.כשהיא,נכנעת ומנשקת אותו בחזרה.הם הוסיפו להתנשק בלהט.נסחפים עם הרגע הזה.
"אני לא יכול להפסיק.."לחש,לוקח אויר בין נשיקה לנשיקה.