אהבה על הסוס- פרק 10

הייתה דפיקה בדלת, רק השנייה קמתי, רק עוד שעתיים אנחנו צריכים לרדת למטה, בשביל לצאת לערב הריק. אווףףף אף אחד לא יכול ללכת לפתוח?
קמתי עוד הפוכה משינה ופתחתי את הדלת.. "היי"
"אני צריך לדבר איתך, יש מצב שעכשיו נדבר?"
"אני עוד ישנה מאמי… חכה כמה דקות, אני אשטוף פנים, בוא תיכנס בינתיים."
"כולם עוד ישנים..?"
"נראה לי כל המלון ישן חוץ משנינו"
"מה אני אעשה, זה חשוב!"
"חחח זה היה בצחוק מצחיקול.. בכל בסדר..
אני באה" סיימתי לצחצח שיניים ויצאנו לבחוץ, ישבנו במרפסת של מדרגות החירום, בשביל שאף אחד לא יראה אותנו. "קרה משהו?"
"תקשיבי, אני מצטער על מה שאני הולך להגיד לך… אבל עומר בגד בך.. הוא נישק את ניצן מהכיתה שלנו.. הם.. הם ישבו ביחד ואחרי כמה זמן הם התנשקו, ושהוא ראה אותך, הוא הרחיק אותה ממנו.. ז"א הוא היה איתה עד שהתקרבתם אלינו והצטרפתם אלינו למסלול…"
"למה.. למה אתה אומר לי את זה?" שאלתי עם דמעות בעיניים שרק יורדות ויורדות..
"כי.. אני מרגיש אלייך משהו, משהו חזק..ולא אמרתי כלום עד עכשיו לא לך, ולא לו… אבל שראיתי מה שהוא עשה, לא הגיע לך כזה חבר… לא מגיע לך יחס כזה, ושיפגעו בך ככה!!!" התקרב אלי וניגב לי את הדמעות.
"אני…אני פשוט לא מאמינה, אני חשבתי שהוא אוהב אותי, הוא כל כך דאג לי, וכל הזמן הוא היה איתי…"
"יכול להיות שהוא אוהב אותך, אבל הוא בגד בך.. ויכול להיות שהוא לא בגד בך איתה פעם ראשונה.. אני מצטער" חיבק אותי ונכנסתי לתוך חיבוקו ובכיתי, כל כך נפגעתי ממנו… כל כך לא האמנתי למה שהוא אמר לי! הוא התקרב אלי, עם העיניים המושלמות שלו, הכחולות שלו, והמהפנטות שלו.. התקרב אלי עוד ועוד… עד שהשפתיים שלנו נפגשו… והתנשקנו…
התרחקתי ממנו אחרי חצי דקה.. "אני לא מסוגלת, עכשיו רק נודע לי שהוא בגד בי, זה חדש לי.. ונפגעתי מאוד, אני לא יכולה להמשיך ככה, כל כך מהר!"
"את צודקת אני מצטער!"
"זה בסדר, אני שמחה שזה קרה…" הוא חייך גם "כאילו.. ה.. זאת אומרת שסיפרת לי! אני כל כך מודה לך!"
"גם אני שמח, מגיע לפתוח לך את העיניים"
"מה.. מה אני הולכת לעשות עם מה שאמרת לי עכשיו?"
"אני לא יודע.. אם את רוצה להישאר איתו, תישארי, ואם את לא רוצה, פשוט תיפרדי ממנו, אבל אם כן, אל תסבירי לו למה… כי הוא הבין את זה שאני מרגיש אלייך משהו, הוא אמר לי על זה למרות שהתחמקתי. אבל הוא יבין שאני אמרתי אם תגידי את זה…"
"אתה צודק! תודה מאמי על הכל!"
"בכיף… תקשיבי, בלילה, אם תרצי אחרי שהמורות ילכו לישון, אנחנו יכולים ללכת לעשות סיבוב, לא יעשו לנו כלום בקשר לזה! רק אם תרצי.. אני אעזור לך לשכוח!" התקרב אלי, הנהנתי והוא חיבק אותי ונישק את ראשי… תודה, באמת, תודה על הכל!
"חח תודה על הכל." נישקתי את לחיו, והלכתי לכיוון החדר… ובכיתי, לא הפסקתי לבכות.. אני לא מאמינה שהוא עשה לי כזה דבר.. למה הוא היה חייב להרוס את כל מה שהיה בינינו, ולהיות מטומטם ולעשות את זה ככה, ולהמשיך להיות איתה ולהרחיק אותה כשהוא רואה אותי! ידעתי שיש משהו מוזר, אבל ניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על זה!!!
מה אני הולכת לעשות.. נכנסתי לחדר ובכיתי על המיטה, ליד שני.. על המיטה הזוגית שלנו [חח] והיא התעוררה וחיבקה אותי הכי חזק שיכלה.
"מה קרה?!"
"אני… עומר… יריב.. עומר בגד בי" אמרתי ולא הפסקתי לבכות.
"מה?!"
"הוא בגד בי, הוא התנשק עם ניצן, באוטובוס, והיה איתה כל הזמן, ושאני ואבירן נכנסנו אל הקבוצה שלהם אחרי שאבדנו, הוא הרחיק אותה עד שחזרנו אליכם.."
"מי אמר לך?"
"יריב… הוא סיפר לי הכל.. הוא אמר לי שהוא מצטער, ושאני לא חייבת להאמין אבל הוא אמר לי את זה כי הוא מרגיש אלי משהו, ושהוא לא רוצה לראות אותי נפגעת כי זה לא מגיע לי" התחפרתי בתוך חיבוקה ולא הפסקתי לבכות.
"מה את חושבת לעשות?"
"אני.. אני פשוט לא רוצה לראות אותו! הוא פגע בי, ברמה שבחיים לא פגעו בי! הוא פגע בכבוד
שלי וגרם לי לחשוב שהוא אוהב אותי.." עכשיו הבנתי!!! הוא ראה את זה! בגלל זה הוא אמר לי להיפרד ממנו, כנראה הוא חשב עלי וניסה להגן עלי באמת!!
"אני חייבת לדבר עם אמיר.."
"אל.. אל תדברי איתו עכשיו, דברי איתו מחר, או יותר מאוחר, כשתרגעי כבר.."
"אני לא רוצה לראות את עומר הזה בחיים, נמאס לי מהבכי, והפגיעות… כנראה יש סיבה לכל זה… כנראה שעשיתי טעות.. והייתי צריכה לחכות קצת ולא להיות איתו.. להתנגד לנשיקה הזאת! פשוט מטומטמת!!! אבל עכשיו הכל מעולה!!" הייתה לי מן תחושת הקלה, כאילו אהבתי אותו, אבל לא מספיק, ושנפגעתי זה הוכיח לי שלא נועדנו להיות יחד.
"אם זה מה שיעשה לך טוב, אז תעשי את זה ואל תחשבי על אף אחד!!"
"תודה אחות!"
"בכיף מתוקה שלי!"
ונרדמנו שוב…
אחרי חצי שעה קמנו שוב, אבל לא רציתי לזוז מהמיטה…
"אין מצב שני!! אני לא הולכת ליהנות היום! אני רוצה להישאר בחדר!!!! אני לא הולכת לשום מקום!"
"מיילי תפסיקי להיות מפגרת! קרה מה שקרה ואת לא צריכה להראות לאף אחד שזה מפריע לך, את ממשיכה את החיים! ואם את רוצה לגמור אז תגמרי, אבל מספיק!"
"אני… אבל אני לא יכולה לראות אותו!"
"אם את לא תלכי אז גם אני לא אלך… לא חבל?"
"אני שונאת אותך לפעמים, את יודעת?"
"אבל אני אוהבת אותך, אז זה מתקזז."
"איך אני אעשה את זה? איך אני אעמוד בזה, ואפרד ממנו?"
"אם את רוצה לעשות את זה את תעשי את זה… אין מטרה העומדת בפני הרצון! אל תשכחי את זה!!!"
"צודקת! למרות שלא הבנתי מה הקשר לפתגם! אבל אין מה לעשות, קדימה להתארגן גן גן!"
"אבל מיילי, לא מטביעים את היגון בשתייה, אלא כמו תמיד בקניות@ הבאת כסף!"
"ככה את מכירה אותי??! מתוקה היום כל הקניון חוזר איתי… ויש לי עוד כל מיני דברים לספר לך"
"טוב טוב…" אמרה ופתחה את הדלת שמפרידה בין החדרון של המיטה שלנו לחדרון של הבנים… יעני כמה חדרים בחדר אחד.
היא ראתה שאביתר עדיין ישן.. "בוקר טוב נשמתי" נתנה לו נשיקה קטנטנה על הפה, והוא התעורר.
"היי מאמי, בוקר טוב!" נישק אותה.. כשהוא עדיין מתחת לשמיכה.
"יאללה קום, תתארגנו כולכם! שמנמנים" צעקתי על כולם וקפצתי על המיטות בשביל שיתעוררו.
"קמנו קרציה!!!" צעקו עלינו וזרקו כריות..
"וואי אתם כל כך תצטערו על זה!"
והלכנו להתלבש… שמתי מכנס ג'ינס גבוהה קצר, גופיה לבנה פתוחה אחורה, עקבים וסריג לקרה שיהיה לי קרר…
"לא הגזמנו מאמי? את רוצה גם להוציא לו את העיניים… אנחנו עם הכיתה.. לפחות בלי עקבים…"
"אז בלי הג'ינס… אני אשים את הטייץ הגבוה שלי שאת אוהבת… העקבים נשארים.."
"מיילי… אני גם רוצה להיראות יפה! עכשיו אני אראה כמו סחבה!"
"תסתמי כבר!"
"אז נרד למטה?"
"יש ברירה?"
"לא ממש!"
"אז חכי עוד איזה חמש דקות… אף אחד לא ירד עדיין.."
"טוב צודקת!"
"עומר לא התקשר, וגם לא יריב…" הסתכלתי על הטלפון, ומסתבר שקיבלתי הודעה מיריב..
'אני כל כך מצטער שסיפרתי לך ככה… וגם שנישקתי אותך ישר, אבל הנשיקה הזאת לא יוצאת לי מהראש!'
לא ידעתי מה לענות לו… ולא יכולתי להראות את ההודעה לשני כי לא סיפרתי לה עדיין על הנשיקה הזאת.. 'אופס' חח
'אני לא יודעת… זה מוזר לי.. מאוד! אני עוד בשוק אתה לא קולט עד כמה!'
'אני מבין.. ומצטער שסיפרתי לך! אני לא אוהב לראות אותך עצובה ופגועה!'
':)'
'איפה את?'
'עוד בחדר.. ואתה?'
'כל השכבה שלי ושלך כבר למטה, רדי כבר'
'אני ארד עוד 2 דקות.. שני לא סיימה להתארגן חח'
'טוב! :)'
לא נעים לי שאני מדברת ככה עם יריב, שאני עדיין עם עומר, למרות שהיום זה ייגמר! אני לא יכולה לראות אותו מול העיניים שלי יותר!
"מאמי את מוכנה? כולם רוצים לרדת"
"כן כן, אני אקח את המפתח והכסף ונרד!"
"טוב מתוקה, הם מזמינים מעלית"
"אני באה, אני באה, אני נועלת נעליים קרצייה!" לקחתי את הדברים נעלתי נעליים ורצתי לבחוץ..
"יורדים??"
"הגיע הזמן שתבואי מעצבנת!" אביב אמר לי.
"כן מאמי.. מה אתה אומר"
"נשבע לך! חח"
הוצאתי לו לשון, והגענו למטה.. יצאנו מהמעלית והלכנו למורות להגיד שהגענו, ויכתבו.
עומר התקרב אלי ורצה לתת לי נשיקה, הזזתי את הראש. הוא תפס את ידי "בואי שניה" וגרר אותי אחריו.. "מה יש לך? הכל בסדר?"
לא הסתכלתי לו בעיניים.. "הכל מושלם… "
"אזז מה קרה??"
"עומר זה נגמר בינינו… זה לא הולך, מאז מה שקרה עם אחי, התרחקנו, והפחדים.. ובכללי, זה נגמר!" הסתובבתי והתחלתי ללכת..
הוא תפס את ידי וקירב אותי אליו..
"אני לא מבין.."
"אין מה להבין… להישאר ידידים נישאר, לפחות מבחינתי, אבל זה נגמר בינינו…" חייכתי שחררתי את ידי והלכתי.
זהו, עכשיו אני אהיה משוחררת… מכל התענוג של הבגידות.. אני חופשיה!
דיי! עכשיו רק תנו לי להיות חופשיה ומאושרת!!
חזרתי אל שני ואביתר, חייכנית ומאושרת.."מה קרה?"
"את יודעת מה קרה.. לא?"
"זהו?"
"כן.." התבאסתי פתאום, אהבתי אותו מאוד, אבל הייתי חייבת להעמיד פנים, הייתי מאושרת שזה נגמר, אחרי שהוא בגד בי ושיקר לי ופגע בי, סיימתי עם זה.. אבל עדיין אהבתי אותו יותר מכל אחד בחיים שלי.
"ואת בסדר?"
"כן בטח." חייכתי ואביתר רק מביט בנו ומנסה להבין על מה לכל הרוחות אנחנו מדברות חח
"יש משהו שאני צריך לדעת?"
"לא הכל עניינך נסיך" שני הסתובבה ונתנה לו נשיקה.
עלינו לאוטובוסים ונסענו לכיוון הטיילת.
'נפגשים בסוף?'
'ברור! כבר סיכמנו את זה לא?'
'חח כן!'
'איך אבל נעשה את זה??! לא יתפסו אותנו?'
'אין מצב, אנחנו נלך ואני אבקש מהבנים שיחפו עלי, יגידו שאני במלון או בשירותים או משהו.. קלקול קיבה חח ואת תגידי את אותו הדבר.. הכל יהיה בסדר'
'מבטיח?'
'עליי!'
'חח טוב…'
'איפה אתן?'
'עכשיו אנחנו נכנסות לקניון, לאיזה שעתיים, ואחרי זה הולכות לכדור או לנייטמאר…'
'אויש אנחנו יכולים להצטרף? ז"א הבנים'
'לא! היום זה ערב בלי בנים, רק אני ושני!'
'מגעילה :('
'כזאת אני.. תתרגל P:'
'טוב טוב.. אני נכנסתי לסטימצקי שניה…'
'אויש קורא ספרים.. כזה חמוד'
'לא מאמי, אחותי ביקשה ממני לקנות לה ספרים מסויימים.. היא הביאה לי רשימה.. כי יש מבצע של 3 ב100… משהו כזה'
'פשוט תודה שאתה אוהב ספרים מבטיחה לא לצחוק'
'נו אני אומר לך שלא'
'חרטה!'
'אוך עלית עליי..'
'ידעתי!'
'אז מה?! טוב טוב תהני לך… אתן באות לחדר שלנו בערב? הזמנו גם את הבנים שלכן..'
'לא נראה לי… עומר והכל.. חברים שלי יבאו אולי, אבל אני לא..'
'על תהיי סתומה! תבואי.. בקשה'
'אולי.. אני לא יודעת..'
'מה שתרצי:)'
'טוב טוב מאמי אני אדבר איתך אחרי זה… אני יורדת עכשיו לזארה..'
'ממ אפשר לבוא'
'לא!'
'חחח טוב.. יאללה תהני לך'
'תודה נשמה שלי!' אויש הוא פשוט מתוק!!!
אבל מיילי אסור לך להרגיש משהו לחבר של האקס!! זה אסור, ובכלל השניה נפרדתם!! מספיק!
"תתחילי את באגף הזה, ואני בזה… תביאי מה שאת אוהבת, נעליים בגדים, צעיפים, תיקים.. הכל אבל במידות שלי ושלך, ואז נעשה מיפוי"
"יאללה צאי לדרך… עוד 6 דקות בתאי מדידותת.."
"חחח טוב!"
רצנו כל אחת לאגף.. וואו יש היום כל כך הרבה דברים יפים! אבל כולם באו במטרה לשופינג, אז מה אכפת לי עם כמה שקיות אני אחזור, הרי הבאתי כסף לזה… ומי שיוציא לו את העיניים זה עוד יותר כיף חחח..
אחרי שעה יצאנו מזארה, כל אחת עם 3 שקיות, נעליים, סריגים וג'ינס.. באמת שזה כיף..
"מה התחנה הבאה?"
"ממ לא יודעת.."
"פאקטורי 54, בנמל?"
"נשמע טוב.. יאללה בואי.."
"ואחרי זה הולכים לחוף נשב שמה.. ונלך לכדור.."
"אבל את יודעת שיש לי פחד גבהים.."
"ואם אביתר יעלה איתך, תרגישי יותר ביטחון?"
"ממ לא יודעת… אמאלה… זה מלחיץ..
אווף טוב טוב אני מתקשרת אליו.."
אחרי 2 דקות היא סגרה את הטלפון.. "הוא יחכה לנו עוד רבע שעה בכדור.."
"אבל את עולה!!"
"אני אעלה.. הוא אמר לבד שהוא רצה להציע לי לבוא ושאם אני לא עולה, הוא גורר אותי!"
"חחח יופי אני שמחה!"
גם מפאקטורי 54 יצאנו עם 2 שקיות, כל אחת, עם סוודר, מגניב כזה וזוג עקבים..
"אנחנו פשוט לא נורמליות! אני נשבעת לך!!! ההורים שלך הולכים לשחוט אותך!"
"למה שהם ישחטו אותי, הם הביאו לי כסף.. המטרה היא קניות.. אז זה לא אשמתי, נכון?"
"טוב טוב סתומה!"
"כן מאמי, צודקת" הוצאתי לה לשון והתקדמנו לכיוון הכדור.. אביתר כבר ישב שמה עם אבירן..
"את רוצה לעלות איתי לכדור?"
"אתה תשמור עלי?"
"תמיד!"
"אז כן, יאללה בוא!" משכתי את אבירן, קנינו כרטיסים.. אחרי 5 דקות, כבר קשרו אותנו לכדור..
"אמאלה!!! אבירן.." צרחתי והחזקתי את ידו!
הוא רק צחק, ונהנה… איך הוא יכול להנות שמעיפים אותך לקיבינימט וחזרה?
הורידו אותנו מהמתקן.. רציתי לנשק את האדמה, מרוב הפחד!ירדנו למטה וישר שני ואביתר עלו אחרינו..
אבל היא צחקה, היה לה כיף.. הם שניהם צחקו ונהנו… שני, עם הפחד גבהים שלה, והפחדנות הרגילה שלה, מפחדת?
אחרי רבע שעה… שעוד ישבנו שמה ארבעתנו.. התקדמנו לכיוון הבננה ביץ' שתינו שם קצת, למרות שאסור [חחחח] טוב, לא קצת, לפחות אני לא… רציתי לשכוח את כל היום המסריח הזה, להירדם ולקום בתקווה שחלמתי אותו! לא נפרדתי מעומר, אנחנו אוהבים אחד את השני הכי בעולם, באהבה אין סופית, והוא לא בגד בי.. יריב לא בא לספר לי והיינו כל הזמן אחד עם השני.. כמו שני ואביתר, ששניהם מאושרים..
'את אוהבת אותי עוד?' עומר שלח לי הודעה..
'אין גבול לאהבה שלי'
'אז למה שלא נתן לנו צאנס?'
'כי אין מצב.. זה נגמר בינינו.. ונראה לי ששנינו יודעים את זה!'
'אני לא רוצה שזה ייגמר!' ואז הוא התקשר
"שניה אני באה.." קמתי והלכתי לצד..
"אני לא מבין אותך! אני נשבע לך, אנחנו אוהבים אחד את השני אז למה? למה את חייבת לגמור את זה?!"
"כי.. כי ככה! זה לא טוב בשביל שנינו, ואח שלי… אני רוצה להישאר איתו.. והוא כנראה צודק, אולי אנחנו לא מתאימים אחד לשני" ירדו לי דמעות.. אני אוהבת אותו
"אני… אני לא רוצה לגמור את זה! אבל אי אפשר לדבר על זה בטלפון
את באה לחדר שלנו בערב?"
"לא יודעת.. זה לא מתאים, אתה לא חושב?"
"לא אני לא חושב!!! כי זה מאוד מתאים! אמרת שנישאר ידידים… איך אפשר להישאר ידידים שאת מתרחקת ככה???"
"אני לא יודעת.."
"איפה את עכשיו?"
"בבננה ביץ'"
"גם אני! את רוצה להיפגש עכשיו? ניפגש מתחת לסוכת מציל שמה…"
"יש פה כמה מאמי.."
"לא מתוקה יש פה רק אחת.. מימין שלך!"
"טוב ראיתי… אני באה.." התקדמתי לכיוונו מהססת אם אני עושה משהו נכון..
"היי"
"מה יש לך להגיד לי?"
"אני… אני בגדתי בך, בטיול, עם ניצן.." התחלתי לבכות שוב… אבל הפעם יותר מכל פעם… לא הפסקתי פשוט! זה פגע בי הרבה יותר מאשר בפעם שיריב אמר לי את זה.." נתתי לו סתירה
"אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים שלי!" וברחתי משמה ועשיתי סיבוב על החוף…
"מיילי?" צעק מאחורי מישהו… הסתובבתי וראיתי את יריב.. "מה קרה??"
"הוא.. הוא.. אמרתי לו שזה נגמר, והוא אמר לי לחכות לו ליד סוכת המציל, ובאתי והוא סיפר לי.. הוא סיפר לי שהוא בגד בי עם ניצן!!! למה??! למה הוא היה חייב לעשות לי את זה?" חיבקתי אותו ובכיתי..
"דיי מתוקה, הכל בסדר.. אני פה לידך."
הסתכלתי עליו וחייכתי.. והתקרבנו שוב, והתנשקנו..
הוא עושה לי טוב… ז"א אני עדיין לא קולטת שאין לי את עומר, אין לי את זה שאהב אותי, ואני מקווה שעדיין אוהב אותי, יש לי רק את עצמי, ועכשיו גם יש לי את האישור לעבור קדימה.. ויריב, הוא גורם לי לשכוח מהכל..
"אנחנו עושים את הדבר הנכון?" שאלתי כשעצרנו את הנשיקה..
הוא ליטף את לחיי "אני עושה את הדבר הנכון.. אם את רוצה, אנחנו יכולים לנסות את זה.. אני אוכל לגרום לך לשכוח אותו.. אני מבטיח לך!"
"אני לא יודעת… אני אוהבת אותו, מאוד! והוא חבר טוב שלך..ורק עכשיו נפרדנו, זה לא הזמן לעבור הלאה.."
"אני לא חושב ככה.. אבל אם זה מה שאת רוצה.. אני אעשה כל מה שתגידי לי!"
התקרבתי אליו שוב, וחיבקתי אותו… "אני מפחדת!"
"אין לך ממה לפחד! את איתי.. ואני אשמור עלייך, תמיד!"
"מבטיח?"
"נשבע לך! אני בחיים לא אפגע בך, רק אוהב אותך ואגן עלייך.."
"אני לא יודעת מה לעשות" ישבתי על החול, ובכיתי… אני אוהבת את עומר, כל כך ולא רוצה לפגוע בו.. ואם הייתי יכולה, הייתי ממשיכה להיות איתו.. אבל אני לא!
"את רוצה שאני אשאל אותו בשבילך, איפה הוא? נראה מה איתו עכשיו, ותסגרו את הסיפור הזה?" רק הנהנתי, ונקברתי בין ידיו, בוכה… נמאס לי כבר לבכות.. כמה דמעות יכולות לרדת לי ב4 ימים???!
"איפה אתה אחי?"
"אני.. הלכתי שניה לניצן… מיילי נפרדה ממני."
"באמת, למה?"
"אני לא יודע… היא אומרת שזה בגלל אח שלה והכל, ועכשיו גם הודיתי בפניה שאני בוגד בה.. עם ניצן, כמו אידיוט.. ואני לא רוצה לגמור את זה, לא עם ניצן ובמיוחד שלא עם מיילי! כי אני אוהב אותה.."
"אני לא מבין אותך, נשבע לך… אתה אומר שאתה אוהב את מיילי, ובמקום להיות גבר, ולהילחם לסליחה שלך, אתה הולך לבחורה הראשונה שאתה מוצא?! אתה סתם מסבך את העניינים, ולפי איך שאני מכיר את מיילי, עכשיו אין מצב שהיא תסלח לך!"
"אני.. טוב אין לי מה להגיד… אני עכשיו לא שפוי בדעתי… ואתה יודע את זה.. אני אוהב אותה, והיא בחרה לוותר על זה! ואמרתי לה בשביל שלא תכעס על מה שקרה עם ניצן, בשביל שנתחיל דף חדש, אבל היא לא רצתה.. אז אין מה לעשות!"
"טוב אחי.. אז תהנה לך ותיזהר! יאללה כפרה. ביי!"
"אני פשוט לא מאמינה עליו! הוא פשוט אידיוט!!!!!!!!!!!!!!" חיבקתי את יריב, ולא הפסקתי עם הבכי..
"אל תבכי נסיכה, הוא לא שווה דמעה אחת שלך!"
"אני אוהבת אותו, וזה לא מזיז לו.. הוא פשוט המשיך, לפני שעה נפרדנו והוא המשיך הלאה!!!!" קמתי והתחלתי ללכת.. "יריב למה זה מגיע לי??!" לא הפסקתי לבכות, והוא רק חיבק אותי!