מיוחדת- פרק 1

ההקדמה הייתה על ההורים שלי…
ועכשיו הסיפור שלי:
זה היה יום רגיל למדי,
הלכתי לבית הספר,
"לינה… יש חדשות חמות!" אמרה אנה בהתלהבות. אנה זו החברה הכי טובה שלי.
"דברי" אמרתי בדרך לכיתה.
"בא אלינו ילד חדש לכיתה!" אמרה וקפצה בו זמנית.
"וואו!" אמרתי בציניות.
"מה? את לא שמחה?" התבאסה.
"כולה ילד חדש, זה לא סיפור גדול!" אמרתי לה ונכנסנו לכיתה.
"זה כן סיפור גדול… אף פעם לא היה לך חבר, אף אחד לא היה 'מספיק טוב' בשבילך ואולי את החדש את תאהבי?" היא ניסתה לשכנע אותי.
"אממ…לא!" לא השתכנעתי.
הורדתי את התיק והיה צלצול.

"תלמידים, תכירו את תומס, תלמיד חדש בבית הספר, אני מצפה שתתיחסו אליו יפה…" אמרה המורה במבטא ספרותי כבד. "תומס, שב ליד מילי."
לא הפסקתי להסתכל עליו, היתה לי תחושה מוזרה לידו, לא הרגשתי טוב לידו, ואני הקאתי…
"איכס.." "מגעיל…." "מה קרה ללינה?" אלה היו התגובות ששמעתי ברגע שהקאתי.
"בואי, לינה" אמרה המורה וסכבה אותי לשירותים.
היא נתנה לי את הבקבוק שלי. והקאתי עוד..
"אורנה, השגיחי עליה ואני אחזור לכיתה.." אמרה המורה למורה אחרת.

חזרתי הביתה במונית,
חזרתי הביתה,
מיד הרגשתי יותר טוב,
אמא הייתה בעבודה,
הכנתי לעצמי תה והלכתי לישון..

"מאמי?" התעוררתי מקריאותיה של אמא "קומי, חמודה"
"אהעה?" התעוררתי סופית.
"מה קרה? למה את בבית ולא בבית הספר?" שאלה וליטפה אותי.
"אני הקאתי בכיתה…" אמרתי לה.
היא בדקה לי את החום, "אין לך חום, את מרגישה טוב?"
"אני מרגישה טוב מאז שנכנסתי לבית."
"קרה משהו מיוחד היום?" שאלה וליטפה אותי.
"לא, אממ.. כן, בא אלינו תלמיד חדש"
"פרטים בבקשה…" אמרה וחייכה את החיוך המקסים שלה.
"קוראים לו תומס ו.." אמרתי והיא קטעה אותי.
"תומס… שם מוכר…"
"אמא,יש מלא תומסים בעולם!"
"לא!"
"מה?"
"התומס הזה הוא האחד!"
"אחד של מה?"
"האחד של.." אמרה ונאנחה.
"של מה?"
"הוא היחיד שיכול להפעיל את הקסם.. בלעדיו אין קסם.." גמגמה בפה פעור.
"איזה קסם?" לא הבנתי מילה ממה שאמרה.
"קסם!" צעקה כאילו הופנטה "ילדה שלי… אני צריכה להסביר לך דבר מה…" נאנחה.
"אמא, נהיית מוזרה.. נראה לי שאת זו שחולה ולא אני" הופתעתי לדבריה.
"את יודעת איך נולדת?" שאלה אמי.
"מה זה קשור?"
"זה קשור… מה התשובה שלך?"
"את אמרת לי שהיה לך בעל וכשסיפרת לו שאת בהריון ממנו הוא ברח ולא חזר מעולם."
"זה לא כל כך נכון.." אמרה והתחילה להסביר לי "יום אחד, פגשתי מישהו והוא נגע לי בבטן ואמר שתיוולד לי פה ילדה ואני חייבת לקרוא לה לינה.." אמרה והורידה את ראשה.
"אמא, את מדברת שטויות, מה יש לך היום?"
"תקשיבי עד הסוף.. אבא שלך, זה שאמר לי זאת.. הוא מכשף, לא מכשף, הוא מיוחד, הוא יכול לעשות כל מיני דברים מדהימים.." גמגמה.
"דברים מדהימים כמו מה?"
"הוא יכול לעוף, להופיע בכל מקום שהוא רוצה, הוא דיימר"
"מה?"
"הוא דיימר, זה אנשים שיש להם יכולת לעוף, להיות בכל מקום שהוא רוצה, ועוד כל מיני דברים"
"חחח.. את מזה מצחיקה!" אמרתי בציניות וצחקתי.
"זה אמיתי!" אמרה "את כזאת.."
"לא, אני לא!"
"את כן.."
"אז למה אני לא יכולה לעוף?"
"כי מאז שתומס הלך הקסם הלך איתו, עכשיו הוא חזר ואט אט לדיימרים שבעיר הזאת יחזור הכח"
ראיתי בעיניים שלה שהיא מתכוונת לזה, אני תמיד רואה בעייניה אם היא משקרת או אם קרה לה משהו. ועכשיו ראיתי שהיא רואה בכל כוחה שהאמין בזה.
"אם את לא מאמינה לי, תקראי לתומס, שיבוא לפה, לבית" התעקשה בכל כוחה.

-ההמשך יבוא-