דרכינו נפרדו כך… – פרק 5

יצאנו מהתעלה למנהרה גדולה. בצד הייתה ערימת סמרטוטים זרקתי לשם את האקדח. כל פעם שהייתי נקלעת לצרה הייתי באה לפה. "מי הם האנשים האלה?" ג'וש שאל, "אני לא יודעת בוודאות אבל המנהיג שלהם, זה שלבוש בחליפםה האפורה, אמר שהוא מנהל הסוכנות M.S.S, סוכנות חשאית, שנתיים הם חיפשו אותי וניסו להרוג אותי אבל כל פעם הצלחתי לברוח, אתמול הם הצליחו לתפוס אותי, הם הביאו אותי למחבוא שלהם, אבל אף אחד לא יודע את זה כי זה מסווג כבניין משרדים". ג'וש נראה מודאג "אתה בטוח שאתה רוצה להישאר איתי?" שאלתי "כן" הוא ענה, אולי זאת השאלה שלי שעוררה בו פתאום ביטחון עצמי. "אז תיקח את זה" אמרתי לו והשטתי לו את הסכין שלי, "אנחנו הולכים חזרה לשם". "מה?!" ג'וש שאל. "זה ממש מסוכן, את בטוחה שאת רוצה לחזור לשם?" הנהנתי "יש לי הרגשה שהם מחביאים שם משהו" אמרתי. ג'וש משך בכתפיו ואמר "טוב, אבל קודם כל אנחנו עוברים בבית שלי".

********************************

"הגענו כבר?" שאלתי, כל הזמן הסתכלתי לאחור לבדוק שלא עוקבים אחרינו, "עוד שנייה…" ג'וש אמר. ראיתי רחוב של בניינים גבוהים שלא ראיתי קודם. "אתה גר פה?" שאלתי. "כן" ג'וש ענה, "להורים שלי, איך לומר את זה? לא חסר כסף…" נכנסו לבניין הרביעי משמאל, בניין אפור וגבוה מאוד. "אני גר בקומה 17" ג'וש אמר לי שעלינו במעלית. עלינו בשקט, זה היה קצת מביך אם לומר את האמת. "קומה שבע עשרה" קול אמר כשהדלת נפתחה. המסדרון של הקומה היה גדול ועם מראות משני הצדדים. בכל קומה היו בין 5-6 דירות. ג'וש הלך לדלת שהייתה הכי קרובה למעלית, הוא שלף צרור מפתחות מכיסו ופתח את הדלת עם מפתח גדול בצבע זהב…