הפנימייה – פרק 94
*יום הולדת יווני – חלק א'*
כשהגעתי לכיתה יוון היה שם וישב על הכיסא שלו ער לחלוטין ומחייך מאוזן לאוזן.
"בוקר טוב ישראל" הוא אמר לי. ניצוץ הופיע בעיניו הכחולות.
"היי, יוון, מה אתה עושה ער?" שאלתי אותו.
"איך אני יכול לישון היום!" אמר יוון "הולך להיות לי יום נהדר!".
יפן נכנס גם הוא לכיתה.
"יוון? טופיסתן!" קרא יפן.
"שזה?" שאל יוון.
"יוון, לא!" צעקתי עליו.
"טופיסתן זה: מה אתה עושה ער? הייתי משוכנע שאתה תישן, כי אתה טיפוס שישן כל הזמן, אפילו בטיסה מתי שאף אחד לא מסוגל לישון כמו שצריך. אתה ער! זה מיוחד, וואו! סופסוף רואים לך את העיניים! מה עבר עליך? למה אתה ישן כל הזמן? האם אתה במקרה דוב קואלה? אתה לא כל כך דוב, ואתה לא כל כך קואלה ואתה לא חיית כיס, אלא אם כן אתה מסתיר ממני סודות אפלים במיוחד. העיקר שאתה ער ואני רוצה לדעת למה כי אני אוהב לדעת דברים כאלו".
"די!" צעקתי.
"בסדר!" נכנע יפן.
"מה זאת אומרת למה אני ער?" שאל יוון והזעיף את פניו.
בלגיה נכנסה.
"הו יוון!" היא קראה לו "הבאתי לך משהו".
ליוון היו דמעות בעיניים והוא יצא מהכיתה בסערה.
"מזל טוב!" אמר אסטוניה ונכנס עם עוגת שוקולד מגרה במיוחד.
"וואו! תודה!" אמר בריטניה ולקח את העוגה והתחיל לפרוס לפרוסות כדי לאכול.
"לא לך, חזיר!" כעס עליו אסטוניה "היום יום ההולדת של יוון, וזה מנהג שלי לאפות עוגות ביום הולדת של התלמידים שלי".
"אז למה לי לא הכנת אף פעם?" שאל גרמניה.
"וגם לי לא" התלוננה סן מרינו.
"כששאלתי אתכם מתי היום הולדת שלכם עניתם לי שאתם לא רוצים שאני אקנה לכם ספר כמתנה והרבצתם לי עם מקל גדול" אמר אסטוניה.
"אוי, אני זוכר את זה" אמר גרמניה והתחיל לצחקק.
"יוון היחידי שנתן לי את התאריך" הסביר אסטוניה.
"אבל כולנו שכחנו את היום הולדת" אמרתי. פתאום הבנתי למה הוא התנהג כמו נערה מתבגרת.
"אתם יודעים, יוון עשה איתי שיחה, הוא לא שולט בזה שהוא ישן כל הזמן, והוא מאוד רגשן, והוא רצה שפעם אחת יבחינו בו ביום הולדת שלו" אמר אסטוניה.
"אבל הוא אל!" קראתי.
"אז מה?" שאל אסטוניה "הוא אל שעובר עליו משבר של גיל ההתבגרות".
"הוא לא בן המון-תאלפים שנים?" שאלתי.
"לא" אמר אסטוניה "ועכשיו אני הולך ליוון, אתם בינתיים תתכננו לו מסיבה גדולה".
בריטניה נדלק.
"מ-ס-י-ב-ת-ת-ה!" הוא צעק.
"ממש לא" אמרתי "אנחנו צריכים להכין לו את הדבר המיוחד ביותר שאי פעם היה. אולי מירוץ מרכבות? הוא הרי אוהב מרכבות".
"אנחנו צריכים סוסים" אמר לטביה.
"יש את ארצות הברית" אמרתי "הוא סוס".
"איך..?" שאל אזרבייג'אן.
"סיפור ארוך" אמרתי.
האמת שהפכתי את עצמי חזרה למה שאני אחרי שהייתי אביר לא החזרתי את ארצות הברית להיות ארצות הברית. ארצות הברית בתור סוס הרבה יותר נחמד.
"אז בוא נביא את ארצות הברית ועוד סוסים לגרור מרכבה ונעשה מירוצי מרכבות" אמר איטליה.
"אני לא חושבת שזה מה שהוא רוצה" אמרה פפואה-ניו-גיני.
"למה הכוונה?" שאלה שבדיה "אתם חושבים כמו גברים, הרי כולם יודעים שנשים יותר מורכבות מגברים. אנחנו חושבות על ג'סטוש ועל לק".
"כמה מורכבות" אמרתי "אז בואו נכין את הכל".
הלכנו כל הבנים לפינת הכיתה והתחלנו לעבוד בזמן שהבנות תיכננו לו מסיבה אחרת.
"מה עוד יוון אוהב?" שאלתי.
"אין לי מושג" אמר איטליה "אחרי הכל, הוא לא מדבר אף פעם איתנו".
"אז אנחנו צריכים להוציא ממנו את הכל" אמרתי.
"ויש לי את הדרך המושלמת!" אמר אזרבייג'אן והוציא חרמש של מלאך המוות.
"לא ככה!" אמרתי.
הדלת נפתחה ואסטוניה שם את ידו על הכתף של יוון הבוכה.
"מה אתם רוצים לומר ליוון?" שאל אסטוניה את כולנו.
הסתכלתי על כל הבנים וידעתי מה כולנו עומדים להגיד.
הבנות צרחו "ג'סטוששששששששששששששששששששששששש".
אנחנו צרחנו "מזל"ט".
"מזל"ט, מזל טוב?" שאל יוון.
"לא" אמר אזרבייג'אן "מטוס זעיר ללא טייס".
"אוי, זה כל כך מרגש!" אמר יוון.
עמדנו להכין לו את המסיבה היפה ביותר אי פעם.
תגובות (2)
חח מזל"ט:) אני בדיכאוןו….. 6 פרקים!!!!!!!!!!!! :(((((
למה?! אני ממשיך אחרי פרק 100 !!