השקט שלפני הסערה 3 – פרק 2

השעה הייתה 12 בלילה כשמגעו החם של סת' טלטל אותי ברכות. פקחתי עיניים והסתכלתי עליו בשאלה.
"מה קרה?" שאלתי כשקורי השינה עוד על עיניי.
"תסתכלי." לחש והצביע על משהו מאחורי גבי. הסתובבתי באיטיות ולעיניי נגלה מראה נוראי.
כתם דם גדול ואדום התפרש מאחורי גבי, מעביר בי צמרמורת איומה.
"הפלה טבעית." לחש סת' את שתי המילים הכי נוראיות שאישה בהריון יכולה לשמוע.
"לא… זה לא יכול להיות." מלמלתי, בוהה בכתם שסירב להיעלם. בעדינות סת' חיבק אותי, מלטף את בטני שעכשיו הייתה הדבר הכי נורא בגוף שלי.
"קח אותי אל ג'יימס." ביקשתי בעיניים עצומות ובנשימות רדודות.
אין לי מושג איך קמתי, התארגנתי וביחד עם סת' נסעתי לג'יימס. ההלם מההפלה ביכה בי בכל כוחו. איך זה קרה?? למה?? איך אלוהים היה מסוגל לקחת ממני את התינוק הזה, בכזאת קלות?? איך הוא היה מסוגל לגרום ללבי הדומם להישבר לרסיסים אל מול כתם הדם? איך הוא מסוגל לתת לזה לקרות?!
כשהגענו לג'יימס, סת' סחב אותי על ידיו, פניו אטומות ושפתיו קפוצות.
בסלון ישבו לזלי, מאט וג'יימס. שלושתם קמו למראה פנינו ההמומות.
"מה קרה?" שאל ג'יימס בשקט, קולט שמשהו נורא קרא. סת' הניח אותי על הספה בעדינות ושיחזר באוזניו של ג'יימס מה קרה. מאט ישב לידי בספה והחל ללטף את כתפי באהדה. לא שמתי לב בכלל מה קרה. כתם הדם עוד הדהד בראשי וההלם שיתק את כל גופי. לא שמתי לב בכלל שזרועו של מאט כרכה סביב כתפי ושהוא מאמץ אותי אליו, כאילו אני שייכת אליו.
"תרחיק את הידיים שלך ממנה." סינן סת' בכעס.
"אני רק מעודד אותה." אמר מאט בתמימות מזויפת.
"אתה רוצה מכות? כי עכשיו אני עצבני ואני אשמח מאוד להוציא את הכעס שלי על מישהו." אמר סת' באיום. דמעות שקטות זלגו מעיניי. למה הם מתעסקים בכאלה שטויות? אני איבדתי את התינוק שלי!
"טוב, טוב. הורדתי את היד." אמר מאט והוריד את ידו ממני. שמחתי, היד שלו הייתה קרה מדי בשבילי.
"עשיו קום. אני צריך להיות לידה." אמר סת' בהתרסה, אבל מאט לא קם. הוא המשיך לשבת לידי והפעם ידו הגדולה החליקה על ברכי, מעבירה בי צמרמורת לא נעימה.
"מאט, די. לואיז, בואי איתי." אמר ג'יימס. קמתי ברגליים כושלות, דמעות ממשיכות לרדת על לחיי בשקט.
אני, סת' וג'יימס עלינו למעלה, לאחד החדרים שבו ג'יימס מאכסן את דברי הרופאים שלו. הוא ערך לי כמה בדיקות, בודק ומנסה למצוא פיתרון להפלה.
לבסוף, לאחר חצי שעה, הוא אמר: "לרוב אין פתרונות להפלה טבעית. זה פשוט קורה. אל תענישו את עצמכם יותר מדי, זאת לא אשמתכם."
הודינו לו וירדנו למטה. סת' ומאט חלקו כמה מבטים מלוכלכים ביותר אך משכתי את סת' משם לפניי שיקרה משהו ששנינו נתחרט עליו. חזרנו הביתה כאובים מהחדשות שנפלו עלינו.
"יהיה בסדר." אמר סת' בעידוד, כשעמדו בפתח הבית.
"אני יודעת, פשוט… זה כואב." לחשתי ושתי דמעות התגלגלו במורד לחיי ללא שליטה.
"אני יודע." אמר וליווה אותי למיטה. בעדינות הוא עזר לי לשכב עליה, מקפיד על גופי כאילו היה שבר כלי, ונשכב לידי.
"סת'… אני אוהבת אותך." לחשתי כשפניי אליו.
"גם אני אותך." לחש ונישק את מצחי. לאט לאט נרדמתי, נהנית ממגע ליטופיו הרך.