הנס שלי

זה לא יכול להיות..
אני נשבעת שהוא לא היה עושה את זה..
הבטתי אל מול פניה של האישה שהאשימה אותו.
אבל תקשיבי לי !צעקתי..
אני מכירה אותו! הוא לא היה פוגע באיש,ואז נזכרתי בהכל..
הכל התחיל בשעת לילה מאוחרת שקיבלתי צלצול טלפון שאמר לי שתעודת הזהות שלי נמצאה בסיפרייה העירונית שבה אהבתי מאוד לבלות..
למחרת בבוקר נסעתי לשם ולקחתי אותה..
שפניתי לצאת ראיתי ספר שמונח הפוך על השולחן.
לספר קראו "גן עדן".
לאחר שעיינתי בו כמה דקות החלטתי לקחת אותו הביתה לקריאה..
שפניתי לצאת בטעות התנגשתי באיש.
הבנאדם היה עוצר נשימה.
מלאכי,היה לו יופי בתולי,טהור כזה שרק חולמים לראות.
הבטתי בו כמהופנטת,לא יכולה לזוז,משותקת מכמות היופי והתשוקה שנפלו עליי..
הוא כנראה חשב שאני מפגרת או משהו ,אז הוא הציע לי עזרה בלהגיע למכונית שלי.
הוא אמר לי להתראות וצליל קולו היה הצליל היפה ביותר ששמעתי ,כמו פעמונים בכניסה לגן עדן,כאילו שאלוקים שלח מתנה במיוחד בשבילי..
נכנסתי למכונית ונרטבתי כולי,היה גשם זלעפות.
אני אמרתי לך !
זה לא הוא !
לא האמנתי שאדם כזה יפה ,יכול לעשות דבר שכזה,אבל עם אלוקים אי אפשר להתווכח ,ככה אמרו לי בכניסה לגן עדן.
פסעתי צעד אחד קדימה ושם ראיתי אותו. את הנס הפרטי שלי ,הרוצח שלי.
ואהבתי אותו בכל מעודי.