סיפורונת
אני מצטערת שמזמן לא העלאתי פרקים חדשים לחלום אבל עכשיו אני מבטיחה שאמשיך [=

חלום- פרק 13- ג'ייק

סיפורונת 16/12/2011 753 צפיות תגובה אחת
אני מצטערת שמזמן לא העלאתי פרקים חדשים לחלום אבל עכשיו אני מבטיחה שאמשיך [=

הרגשתי שאני פתאום מתעורר לחיים, פותח דף חדש.
רייצ'ל לא התקרבה אליי במשך השבוע, היא רק החטיפה אליי מבט ומיהרה להתרחק. לפעמים כשרציתי לדבר איתה היא פשוט אמרה היי, בחנה אותי ומיהרה ללכת.
אבל אני פשוט חייב לדעת מה קרה לה, חייב.
החושך ירד והחלטתי שזה זמן מתאים להפוך לזאב ולעקוב אחרייה וזה מה שעשיתי.
בדמות הזאב שלי, הלכתי בעדינות כדי לא להשמיע כל מיני רשרושים של העלים עליהם אני דורך ואז הגעתי אל הבית שלה, בחדרה היה דלוק אור קטן וחוץ מזה הבית היה חשוך כולו.התקרבתי עוד קצת, יודע שזה מסוכן להתקרב אבל המשכתי ללכת עד שדלת ההזזה של בייתה זזה ומתוכה יצאה אמה שקראה "רייצ'ל! אני יוצאת לסופר! אני עוד מעט אחזור!" רצתי להסתתר מאחוריי העץ הראשון שהיה קרוב אליי והמשכתי להסתכל במתרחש. אמה לא חיכתה לתשובה ונכנסה לאוטו הג'יפ שלה, התניעה אותו ונסעה משם.
הבטתי לעבר דלת ההזזה מקווה שאף אחד עוד לא יצא משם והתחלתי לצעוד לעבר דלת ההזזה.
פתאום נשמעו מאחוריי שלוש יריות אקדח, הרגשתי איך הפרווה שלי מזדקפת כמפוחדת והמשכתי ללכת ועוד קול ירי נשמע.
החטפתי מבט לדת ההזזה, מאחורייה היה אור מן הסלון והבנתי שזאת רייצ'ל שירדה למטה ומיהרתי לדפוק בכפות רגליי על הדלת.
—-
היא פתחה את הדלת, שערה היה אסוף בקוקו והיא עצמה לבשה מכנס ארוך וחמים בצבע אפור וג'קט של מיקי מאוס גם בצבע אפור ובידה החזיקה קערת אוכל.
ייללתי, מקווה שתבין אותי. "מה אתה רוצה?" אמרה לאחר שבדקה אותי במבטים חשודים.
טוב אם הייתי חתול הייתי מגרגר ומראה לה כמה אני מחבב אותה אבל אני לא מחבב אותה אני אוהב אותה מאז שראיתי אותה לראשונה.
היא שמה את הקערה שלה בצד והתיישבה על ידי והתחילה ללטף את הפרווה שלי, וזה היה כל כך נעים.
ייללתי שוב ורק חייכתי חיוך קטן וההבעה הפוחדת שפתאום כיסתה את פניה גרמה גם לי לפחד "בוא תיכנס. מהר" אמרה ואני הלכתי במהירות לכיוון הסלון ושמעתי אותה מדברת עם איזה גבר וכשהצצתי לראות מה קורה שם ראיתי שהיא מדברת עם מבוגר עם רובה. "ראית כאן במקרה זאבים?" רייצ'ל הנידה בראשה ואמרה "לא, למה?" הגבר צחק ורק אמר "לא ידעת? אנחנו קיבלנו תלונות על זה שהזאבים מפריעים לאנשים פה ולכן אנחנו מגרשים אותם רחוק מכאן". "לאן בדיוק?" שאלה רייצ'ל.
"לא יודע. אולי להורג ואולי.. אני לא יודע, אבל תודה שעזרתי לי ואם תראי זאב, צלצלי אליי" הוא נתן לה כרטיס ביקור והלך.
—–
"היי! איפו אתה?" שאלה רייצ'ל כשהתקרבה לסלון ואני הלכתי אלייה.
"צריך לעזור גם לשאר הזאבים לא?" שאלה רייצ'ל אבל לא יכולתי לענות לה וידעתי שהתשובה היא כן ולכן הינהנתי רק והיא אמרה "טוב אז אין בררה, נצטרך ללכת להציל אותם".


תגובות (1)

אני אוהבת את הסיפור אני אוהבת כל מה שקשור לערפדים ואנשי זהב ככה שהסיפור הזה בול לטעמי :) תמשיכי

20/12/2011 13:58
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך