להחזיר את כל הקסם

עוד מכתב שנזרק לפח..
לוקחת עוד דף ועוד דף..
מנסה עוד עט,עוד מילה,עוד משפט..
ויודעת שחוץ ממני,
אין מי שיקרא..
חוץ ממני,
אין מי שיבין..
חוץ ממך,
אין אדם שלו אוכל להקדיש מילים.
אין מי שידע מי היא אני.
חוץ ממך..

אני מבינה שאת כל מה שאני כותבת..
רק אני ואלוהים רואים.
רק אלוהים מחבר ביננו.
רק הוא יודע מה עובר עלי..

רק הוא יודע מה עובר עליך,
כשאתה בלעדיי.
שיספר לי האלוהים..מה הוא רואה.
מה הוא יודע.
מה עליך עובר.

אני מוכרחה לדעת מה אתה חושב.
מוכרחה לדעת אם מחקת מה שהיה ביננו לתמיד.
מוכרחה לדעת אם לא ניתן להדביק חזרה את שנקרע ביננו.
מוכרחה לדעת אם אתה עדיין אוהב..
מוכרחה לדעת,מה נשאר משנינו.

אין דבר אשר מקל עלי.
הכאב מסרב להרפות,
הוא לא נותן לי מנוח.
יודעת שאין עוד למה לצפות ..
ובכל זאת,
מוכנה להאחז אך ורק בתקווה.
מתבוננת בתמונה,מזמן עבר.
תמונה של שנינו.
שלי ושלך.

לא מודעים לכך שהזמן חומק בין אצבעותינו,
שנינו מחייכים.
מחייכים כי טוב ,טוב לנו יחד.
דאגות לא קיימות,
והשקט הוא רוגע..
לשנינו ברק בעיניים,מתפלאים.
מתענגים על כל מבט,
כל מגע,
כל קסם שנמצא באוויר.
הקסם שלנו.

היום חיוכים ביננו הם שקריים.
ולא טוב,לא טוב לנו יחד.
דאגות הפכו להרגל ביננו,
ונעלמה כל שלווה.
השתיקות ביננו רועמות.
ואבד לו הקסם.

אני שואלת עכשיו,איך מחזירים אהבה?
ואולי היא לעולם נשארת..
היתי אולי מנסה,אבל אני רואה את עצמי דועכת..
בלילות,אני מבינה כמה כל דקה היא חשובה,
כמה כל רגע הוא יקר מפז..
כמה שניות הן משמעותיות.

איך בכמה דקות למדתי:
זמן אינו מרפא..
אני מבינה את זה עכשיו
הוא רק משכיח זכרונות שלפעמים,
אסור לזכור.
לפעמים היתי רוצה שלא תיהיה לי התמונה הזו.
היא מנציחה את ההווה,שהרגשנו אז..
לא מניחה לשכוח,
הרגע נמצא מול עיניי.
וזהו רגע שאסור לזכור..

היתי רוצה להחזיר הכל חזרה.
היתי רוצה להחזיר אותנו.
היתי רוצה להחזיר את כל האהבה..
את כל אותם רגעים של פלא.
היתי רוצה להחזיר אותך אלי..

להחזיר את כל הקסם.