אוהבת אותך..

אתה לא פה,באמת נסעת,
עכשיו אתה נמצא אי שם רחוק רחוק ממני…אלפי קילומטרים מכאן..
אתה ,חי את החיים הטובים,נוסע במכוניות יוקרה,יוצא למסיבות,לפאבים,מסעדות,מבזבז כספים כל יום בכמויות,על בגדים,על בשמים,כל מה שאתה אוהב..זה מספק אותך? כיף לך שם?טוב לך ל"חיות את החיים הטובים"? כי אני,חייבת להודות,לי לא טוב,לא טוב לי לחיות את החיים הטובים.
מה טוב פה בלעדייך?
מה טוב יותר מלהיות איתך?
מה יכול לעשות אותי יותר מאושרת ממך?
איזה מכונית יכולה לגרום לי תחושת נוחות יותר ממך?
איזה מסיבה יכולה לגרום לי להרגיש חיה יותר מאיתך?
איזה שתייה (בפאב) תוכל לגרום לי לעוףף כמו שאתה גורם לי ?(חוצמרדבול כמובן).
איזה מסעדות,איזה אוכל ימלא את החלל שאתה ממלא שאתה איתי?
איזה בגדים יתאימו לגופי יותר מהגוף שלך עלי,מאחורי,בתוכי..
איזה בושם יהיה משכר יותר מהריח של הזיעה שלך שמתערבבת בשלי?
לא יהיה.
כי רק אתה,יכול לעשות אותי שלמה.
בכל המובנים.
זו כנראה רק תקופה,שאני מרגישה ככה.
הכל עדיין טרי,ועוד מעט זה יעבור..כמו כל דבר בחיים.
אבל בינתיים,כואב ושורף,ומה עושים בזמן הזה?לי קשה למצוא אחר,וחיפשתי!
חיפשתי בכל הכוחות שנשארו לי..
כי אני רוצה!אני רוצה מישהו שישכיח את דמותך מעיניי,שירחיק את קולך מאוזניי,שיעלים את מגעך מגופי,לנצח.
(או עד שתחזור)..
בטח יש לך כבר מישהי אחרת,אתה בטח יושן איתה כל לילה,קם איתה כל בוקר,נמצא איתה כל יום..בידיוק כמו שהית איתי.
איך זה יכול להיות? שכל מה שנשאר לי ממך זה זכרונות צרובים במוחי,ותמונה.
תמונה 1 שאנחנו יחד..
אתה לא מתאר כמה קשה לי, כמה אני לא יכולה בלעדייך,כמה רע לי שאתה לא כאן איתי..כמה חסרים לי הטלפונים שלך בשעות הלילה ,שתתקשר ותודיע לי שהגעת ושהכל בסדר..שתפתיע פתאום,ותכנס אל הביתה..בשקט תפתח את הדלת של החדר,תכנס לאט לאט למיטה ככה שתחשוב שאני לא מרגישה ..ואני מתוך שינה עמוקה פתאום יחייך,כי הנה ,אתה איתי.
אני מרגישה אותך..אני מזהה את הריח הזה שלך,הריח הטוב והמוכר הזה,ריח של הגוף שלך,של הבושם שלך,איזה ריח טוב!
ריח של שייכות,אתה שייך לכאן.
אתה שייך לבית הזה,לחדר הזה,למיטה הזו,אתה שייך לי.
ועוד יותר,אני ,שייכת לך.
אני כולי שלך..לי אין אפילו שמינית ממך.
אתה לא כאן,אתה לא חוזר,ומי יודע? אולי אתה בכלל לא מתגעגע אלי..
אני כועסת עליך,ומצד שני לא מאשימה אותך כי הכל קרה ללא מודע.
איך שלקחת את כל מה שהיה בי בלי לשים לב?
בלי לדעת..
לקחת אותי בתמימות.
גם אני לא ידעתי שאני יאהב אותך כ"כ..
בכלל לא עלתה במוחי המחשבה שאתה הוא האדם שאני יתאהב בו.
האבסורד בכל העניין הזה,שזכרתי כל הזמן הזה,כמה כואב להתאהב.
כמה כואב כשאהבה נשברת.
*לינק לכתבה * http://www.mekusharim.co.il/news_read.asp?tid=59883
זכרתי.אז למה !!!אני לא לומדת מטעויות?
ועכשיו שאני חושבת על זה..
זה רק משאיר אותי פה,עם צלקת ,שברון לב,ועיניים דומעות..
כי אחרי כל הטוב שהיה לנו יחד,בכל זאת קמת והלכת!למרות הכל..
אז אולי חבל..
חבל שהתאהבתי בך,
לו רק היתי לומדת מטעויות,
אולי לא היתי חוזרת על אותה הטעות פעמיים..