אומנויות טבריה – פרק 4

הדבר הראשון שעשיתי היה להשתיק את אחותי, מיד אחר כך פניתי אל הנערה ואל יוני, הוא התרומם ועזרתי לה לקום. מה היה שמה? חנה.
"אני מצטערת" היא אמרה "לא ידעתי שיש כאן מישהו"
"זה בסדר" אמר יוני ושפשף את המקום שנפגע בו תוך שהוא מחייך. "גם אני מצטער"
"שהתנגשת בי?" היא שאלה
"לא, כי נפלתי" הוא אמר והראה לה שמרפק שלו נפגע והוא טיפה מדמם. "אני חושב שאני צריך לטפל בזה"
"אני אבוא לעזור לך" היא אמרה, כנראה רצתה לכפר על מה שעשתה
"לא צריך" הוא אמר בביטול "היי דניאל, תעשה טובה ותשמור לי על הגיטרה, היא פה" הוא הצביע על הרצפה והרים את הגיטרה, משעין אותה על הקיר ופנה אל הדלת. "נתראה" אמר כשיצא החוצה
"אני… אלך לעזור לו" אמרה אחותי במבוכה ויצאה החוצה, אחרי יונתן.
"מצטערת" חנה חייכה והתנצלה
"אה, זה בסדר" חייכתי "הוא חוטף מכות תמיד, זאת לא פעם ראשונה"
"ובכל זאת, אני הייתי האחראית לזה"
"לא… זה הוא שלא שם לב" אמרתי ומשכתי בכתפי, "אני רואה שהקשבת לי" הוספתי כשהבטתי בתיק שנשאה והביטה בי בבלבול. "לגבי המבחנים" אמרתי
"אה, כן" היא השפילה את מבטה "פשוט… הקשבתי לך ובאתי"
"זה בדיוק מה שאמרתי" אמרתי "אז באיזו כיתה את? ט'? י'?"
"אני… בכיתה י"א " היא אמרה ואני מיד הצטערתי. היא הייתה טיפה נמוכה אבל יכולתי לחשוב שהיא בכיתה י"א אם הייתי שם לב ליותר פרטים.
"סליחה" שמעתי את עצמי ממלמל ומושך בכתפיי "פשוט.."
"אני טיפה נמוכה, נראית קטנה" היא חייכה "כן, אני יודעת"
"זאת לא הייתה הכוונה שלי" אמרתי, מוחה על דבריה
"זה בסדר, באמת" היא הביטה בי, "אז כמה זמן אתה לומד פה?"
"מכיתה ח', אני חושב" חייכתי "יהיה לך כיף פה, יש כאן מורים נהדרים ו…"
"אם אני אתקבל" היא אמרה והביטה בתיק שנשאה.
"במה את מנגנת?" שאלתי
"כינור" היא אמרה במבוכה, "לא משהו עדכני במיוחד"
"אבל יפה בפני עצמו" אמרתי בהערכה, קשה לנגן על כינור, זה באמת מסובך, אפילו יותר מגיטרה. למעשה, אני לא בטוח ששמעתי פעם מישהו מנגן בכינור בהופעה "חיה".
הצלצול שנשמע קטע את השיחה המאוד מוזרה הזאת. היא חייכה אלי בהתנצלות ולקחה את התיק שלה, "נתראה?" היא שאלה
"בטח" השבתי כשהיא יצאה החוצה. אחותי נכנסת במקומה
"אז מה קורה אח גדול?" היא שאלה והביטה אל המקום שממנו יצאו חנה.
"אני לא מבין כלום" אמרתי ומשכתי בכתפי ואז נזכרתי שהיה צלצול "אני כן מבין שהיה צלצול ושאנחנו חייבים לזוז"
היא משכה בכתפיה כשמשכתי אותה אחרי, לוקח את הגיטרה שלי ושל יוני.
הושבתי אותה במקום שהמבחנים מתחילים ואמרתי לה להישאר שם, אז למה למען השם כשחזרתי, היא לא הייתה שם?
הבטתי סביבי, אמא שלי תהרוג אותי אם יקרה למעיין משהו. "מעיין!" קראתי והבטתי סביבי שוב. מתעלם ממבטים שונים, של אנשים מופתעים, בנות שונות ו… חנה.
"איבדת משהו?" היא שאלה
"אחות קטנה" אמרתי והבטתי שוב מסביבי, הפעם בהיסטריה
"אתה מתכוון לנערה הזאת?" היא שאלה והצביעה על חדר המבחנים שבדיוק נפתח ומעיין יצאה החוצה.
"כן, הנערה הזאת" אמרתי ומשכתי אחרי את מעיין, שולח אל חנה חיוך מתנצל וגורר את אחותי לאורך בית הספר שלי.
בקרוב בית הספר שלנו לפי החיוך שלה.