ספר – בן האינקה – פרק שביעי – השבט

פרנקו התבונן סביבו , בידי אחד האינדיאנים היה עורו של היגואר שאת עורו עיבדו, הנער עמד מאחוריו. הוא הצביע על פרנקו שנעמד על רגליו, לוקח את רובהו בידו, וסכינו תקועה לו בחגורתו. התליון על צווארו היה גלוי עתה לכל רואה והתנוצץ בשמש . האינדיאנים עמדו על מקומם ורק הצעיר האינדיאני והאדם שלפניו ניגשו באיטיות אל פרנקו , הוא בחן את פרנקו שהיה גבוה מהם בכמה ראשים ובעיקר את השרשרת שעל צווארו. לאחר מכן , התרחק . "מנקו קאפק " אמר בחצי צעקה. האינדיאנים שעמדו עד כה התקרבו אל פרנקו ביראת כבוד .
"מנקו קאפק" מלמלו כולם והאינדיאני שהחזיק את עור היגואר צעק זאת עוד מספר פעמים על מנת שכולם ישמעו.
המנהיג האינדיאני פרש לפני פרנקו את עור היגואר ושם אותו על הסלע לפניו . גור היגואר הגיע במספר קפיצות לרגלי פרנקו ורחרח את העור , אחר כך ילל והתיישב לרגלו של פרנקו. פרנקו כרע וליטף את ראש הגור . האינדיאנים הסתכלו בעניין. פרנקו נשען על רובהו ונעמד שנית , הוא הצביע על חבריו, נובס הרכין את ראשו וכך עשה גם פדרו.
האינדיאני אמר משהו בשפתו ואנשיו התקרבו , הם בחנו את תיקיהם של פרנקו ונובס , מעולם לא ראו תיקים כאלו . פרנקו הצביע על הנהר וניסה לתאר את שיוטם עליו בקאנו בעזרת סימני ידיים . הוא הצביע על בטנו של פדרו ועל התחבושת המלוכלכות שכיסו אותו וניסה להסביר על תקיפת התנין.
הזמן התארך ונראה שלאף אחד לא היה אכפת מהגשם השוטף שהחל לרדת . האינדיאנים דברו ביניהם וניסו לדבר עם פרנקו אך מכיוון שלא הבין המשיכו לדון בינם לבין עצמם. הם התיישבו על הסלעים וחיכו וכך עשו גם הנערים. רק הגור הסתובב מסביב לפרנקו, אולם אל האינדיאנים סרב לגשת.
הזמן עבר, פרנקו נובס ופדרו לא זזו ממקומם , הם לא ידעו מה צפוי להם. נראה לפרנקו שהמפגש יעלה יפה בשל העובדה שהצילו את האינדיאני הצעיר , אך קשה היה לו לנבא, מה חושבים האינדיאנים ומה הם מבקשים . הזמן שעבר רק הגביר את חששותיו.
לקראת הערב הודלקו לפידים והושמו למרגלות הנהר. המראה היה מדהים , האש ריצדה על פני המים והרסיסים מן המפל נצנצו בשלל צבעים.
לפתע קם האינדיאני המבוגר , הוא התבונן לעבר המפל וכך עשו שאר אנשי השבט. מתוך רסיסי המים של המפל הופיעה סירה גדולה ובה ארבעה חותרים. הסירה הייתה דומה לקאנו, אך גדולה יותר. באחוריה היה כמין אפריון צבעוני , החותרים בסירה הכו במשוטיהם במים בקצב אחיד והתקרבו במהירות אל הגדה. האינדיאני נכנס אל המים לקבל את הסירה . השלושה קמו ממקומם, פרנקו נשען על רובהו מתבונן בדממה במראה המוזר.
הסירה הגיעה לגדה ונקשרה לסלע גדול. בתוך הסירה התרומם אדם.
ארבעת החותרים עזרו לו לרדת מן הסירה. הוא היה מקושט בכבדות בקישוטים אינדיאנים מסורתיים , גלימה צבעונית ועטרת נוצות גדולה לראשו. בידו החזיק מקל שבראשו נוצות צבעוניות. האינדיאנים שעל הגדה ירדו לתוך המים ונשאו אותו בידיהם. האינדיאנים שעל הסירה, הצטרפו אליהם חוץ מאחד שנשאר בה. בעיני פרנקו נראה האינדיאני כמו ראש השבט של החבורה ששמרה עליהם . האינדיאני פנה אל ראש השבט ודיבר איתו ארוכות. ראש השבט התקרב אל פרנקו , שלושת עוזריו הלכו לפניו , ולפני שהגיע אליו, הגיעו מספר אינדיאנים וביקשו ממנו בתנועות ידיים את המנצ'טה , פרנקו מסר להם אותה וכך עשה גם נובס . את הרובה ביקשו לראות אך החזירו אותו לפרנקו מאחר שלא ידעו מהו , הוא לא היה חד ונראה כמקל הליכה ולכן לא ייחסו לו כל חשיבות.
זקן השבט עמד למולו של פרנקו , גם הלפידים התקרבו והאירו את דרכו ואת מקום עומדם. זקן השבט לא דיבר , הוא הצביע על התליון. פרנקו הוריד אותו מצווארו ומסר אותו ביד רועדת לזקן השבט. זקן השבט בחן את התליון ואחר כך התבונן בפרנקו. הוא לקח את התליון איתו והתבונן בנובס ופדרו. כשפנה ללכת חזרה לסירה , הורה לחבורת האינדיאנים לקחת איתו את הנערים. האינדיאנים אספו את תיקיהם ללא מילה וביקשו מהם להתלוות אליהם ולא בעדינות יתרה. פרנקו לא התנגד לבקשתם , הוא הרים את גור היגואר הקטן ונתן לו ללקק את אצבעותיו. סירות קאנו הופיעו מהמשכו של הנהר ובהם אינדיאנים . הוא עלה אל הסירה הגדולה יחד עם נובס ופדרו וכולם התיישבו בחרטומיהם תחת שמירה הדוקה. החותרים דחפו במשוטיהם את הסלעים ופנו לעבר המפל. תחזיקו חזק , צעק פרנקו לנובס ופדרו , נדמה לי שאנחנו נכנסים מתחתיו. הוא הידק את הגור לגופו וגונן עליו מזרם המים שהחל לרדת בעוצמה על הסירה. הדבר כאילו לא הפריע לחותרים שפנו לתוכו. סירות הקאנו אספו לתוכם את שאר האינדיאנים ואת ציודם של הנערים ופנו אף הם לתוך המפל.
הרעש החריש את אוזניהם, ובפתאומיות פסק זרם המים האדיר ופרנקו הרים את ראשו . המפל היה מאחוריהם , ולפניהם הייתה חשכה ורק נצנוצים מעטים נראו בתוכה. נראה שהחשכה לא הפריעה לחותרים, שכן הם חתרו במרץ. האגם נמשך פנימה אל תוך ההר במנהרה ארוכה , אך הוצר במידה ניכרת ככל שחדר פנימה אל תוך ההר . בהדרגה נעלם רעש המפל ושקט אפף את השייט, רק רעש המשוטים נשמע מכה במים. מידי פעם לפיד סימן לחותרים את הפיתולים או הסלעים , אך מעבר לכך, לא היה סימן נוסף. הנערים לא דיברו וכמוהם גם האינדיאנים.
כעבור מספר דקות נעצרה הסירה , אחד האנשים קפץ ממנה בעודה נגררת על החול שבקרקעית וקשר אותה , לפידים האירו את המקום והנערים ראו רחבה גדולה מרוצפת אבנים גדולות , מסותתות . הקירות היו צבועים כולם ופסלים שונים היו מוצבים לאורכם . שער גדול וכבד עשוי עץ היה מלפנים ושני אינדיאנים עמדו לצידו. בידיהם קני נשיפה ארוכים ובחגורתם אשפת חצים קטנה. גם הם היו צבועים מכף רגל ועד ראש ונראה על פי מראם שהיו לוחמים. פרנקו ידע שלא כדאי לבחון את מיומנותם, שכן ככל הנראה היו מסוגלים להוציא עשרות חיצים מורעלים מדויקים למטרתם. אוזנם הייתה כרויה לכל רחש שעלה מן הנהר התת קרקעי השקט וקשה היה להפתיעם.
שלושה עוזרים עזרו לזקן השבט לרדת מן הסירה . שאר הקאנואים המשיכו הלאה עם הנהר התת קרקעי וככל הנראה ירדו במקום אחר.
כאשר ראו השומרים את זקן השבט מיהרו אל השער הכבד ובכוחות משותפים פתחו אותו לרווחה. ברגע שנפתח השער, חדר רעש לאוזניהם של הנערים וכאשר נכנסו דרכו הבינו למה.
עיר גדולה והומה נגלתה לפניהם , עיר תת קרקעית שלמה חצובה כולה מתחת לאדמה, מאות אנשים הסתובבו ברחובות הקרובים למקום הימצאם של הנערים.
הם הגיעו למרפסת גבוהה ומעקה עץ מהוקצע בנוי סביבה והתבוננו בהפתעה במה שנגלה לעיניהם. הם לא ציפו לראות עיר שלמה מתחת לאדמה , עיר שוקקת חיים , מוארת באור צהבהב רך, במה שנראה כנחילי אש המתפתלים בין הרחובות והבתים.
זקן השבט עמד לצידו של פרנקו , הוא תפס את פרק ידו וקרב אותו אליו. פרנקו הניח את גור היגואר על הרצפה לצידו והעביר את רובהו לידו השנייה, נשען עליו.השומרים דחפו את נובס ופדרו לכיוונו של זקן השבט, הם התקרבו ותפסו את מקומם לצידו של פרנקו.
קול תרועה רמה נשמעה מכיוון המרפסת והעיר כאילו נעצרה מלכת . האנשים באולם העצום נעמדו על מקומם והסתכלו לעבר המרפסת בה עמדו. אחד המלווים צעק דבר מה וההד הוחזר מספר פעמים בין קירות האולם. הקהל השתתק ושקט אפף את העיר. זקן השבט לא היה צריך לצעוק , דיבורו נשמע היטב ברחבי האולם העצום. דיבורו היה חד וברור וכל האנשים נעצו בהם מבטים. יותר ויותר אנשים החלו להגיע לכיכר הגדולה ולהאזין לדברי זקן השבט.
לבסוף, לאחר שעה ארוכה של דיבורים אל הקהל הרב שהתאסף , קרב זקן השבט את פרנקו אליו . עוזרו הקרוב לקח את התליון מידיו וענד אותו לצווארו של פרנקו. הקהל התבונן במעשה ותרועה גדולה עלתה מפיו , תרועה מתואמת מלאת עוצמה, התרועה חזרה על עצמה מספר פעמים עד שראש השבט היסה אותה .
"מנקו קאפק" הוא צעק אל ההמון , "מנקו קאפק" , ההמון החזיר לו בתרועה משלו.

***

העיר דמתה לתל נמלים ענק , אולמות ענק הנתמכות על ידי עמודים כבירים היוו את תשתיתה . הרחובות היו מפותלים והבתים דמו לכוכים הנמצאים זה מעל זה בקירות האולמות בין הבתים נראו
סולמות או מדרגות אבן. רחובות משנה חיברו בין הבתים ואת חלקם חיברו גשרי עץ ארוכים , פתחי הבתים והחלונות נראו בברור ופרנקו מאד רצה לדעת כיצד נראים בתים אלו מבפנים. הכול היה חצוב בסלע וככל הנראה היו אלה מערות שנחצבו והורחבו על ידי תושביהם, פנימה אל תוך הסלע. הנהר שזרם מעל העיר לא חדר לתוכה אף שבין האולמות זרמו מים רבים שדרכם הותוותה על ידי חציבה רדודה . המים שזרמו הגיעו ככל הנראה מיובל צדדי כל שהוא שסיפק לעיר נחל תת קרקעי משלהם . הנהר זרם ויצא באולם אחר שם ככל הנראה עגנו רוב סירות הקאנו שהיו מאחוריהם. פרנקו כבר השתוקק לערוך סיור בעיר המופלאה ולהכיר אותה טוב יותר. הוא ניסה לחבר את הפאזל ולהבין כיצד התגלגלו עד כאן, אך דחה מחשבות אלה לזמן אחר.
פרנקו , נובס ופדרו הובלו על ידי האינדיאנים מן המרפסת, למטה אל העיר . הם חצו מספר גשרים ומדרגות וירדו בלוליינות אל הכיכר. האנשים הסתכלו בהם בעניין . נובס משך את ליבם בשל צבע שערו ועיניו הכחולות וחלק מן הילדים נגעו בו . נובס לא הגיב , הוא חייך אליהם והמשיך הלאה.
הם נלקחו לאולם אחר, עצום מימדים ,פרנקו החזיק את הגור בידו, זקיפים ונטיפים היו בכל מקום וביניהם נמתחו גשרים אל הבתים .
המערות נחצבו זה על גבי זה אך נראו מרווחים יותר, לפניהם הושארו חצרות קטנות הפונים אל הרחוב וסמטאות צרות קישרו אותם

זה לזה. חלק מן הבתים , הרחובות והמעקות היו חציבה של ממש אולם חלקם היו בנויים אבנים שסותתו במדויק זה לזה , כך שלא נותר סדק ביניהם , האבנים לא היו מסותתות בצורה מלבנית בעלת קווים ישרים, אלא סותתו אלו כנגד אלו על קימוריהם ועקמימותם.
הם הוכנסו לבית חצוב בסלע . הבית היה מרווח ובעל קמרונות עגולים, דרגשי אבן נמוכים נחצבו בצידי הקמרונות ועליהם ניתן היה לשבת או לישון, שטיחים ארוגים היו מונחים עליהם וקערת פירות יער , אננס, אבוקדו ובננות היו מונחים על גבי שולחן אבן שניצב סמוך לדרגשים , חוץ מזה היה החדר ערום מרהיטים , פרנקו הוריד את הגור מידיו ונתן לו לקפוץ על הרצפה , האינדיאנים שליוו אותם נשארו בחוץ , פדרו התקדם אל פנים הבית והסתכל בשאר האולמות החצובים , ריח טחב היה בהם והם נראו בדיוק כמו החדר הגדול אליו נכנסו, פרט לך שהם היו חסרי חלונות לחלוטין. הדלת ננעלה אחריהם והם נשארו לבד. אנחנו שבויים או אורחים ? שאל פדרו את פרנקו , אני לא יודע ? ענה פרנקו. בהתחלה, נראה היה לי שאנחנו אורחים, אך הנעילה שלנו פה בחדר נראית לי תמוהה . איני מבין את שפתם, אבל אני מכיר אותה , זו שפת קצ'ואה . האינדיאנים בני האינקה היו מדברים אותה. יש לי הרושם שלא יהיה קשה ללמוד אותה, סבתי מצד אימי ידעה אותה. נראה לי , אמר נובס, שזו שפה שונה , אני מכיר מספר מילים אבל לא הצלחתי להבין מילה.
אני לא בטוח שהם מדברים את אותה השפה ואם כן אני מניח שהיא השתנתה במידה לא מבוטלת , אמר פרנקו , אני חושב שהם מנותקים מכל העולם. לי נראה, הוסיף פדרו, שגם כל העולם היה מנותק מהם . הם בנו פה עיר רצינית ביותר , ומספר התושבים ממה שהצלחתי לראות מהמרפסת הוא עצום, אמר פרנקו והתיישב על אחד הדרגשים . הוא נשען על הקיר והסתכל סביבו .
הדבר המצחיק ביותר הוא שהם השאירו בידנו את הרובים , אמר נובס. הם כנראה לא ידעו מה הם , אמר פרנקו. כדאי גם שלא ידעו על כך, הוסיף . אני מציע שניקח אותם תמיד ונשתמש בהם כמקלות הליכה. אולי נקשט אותם ? הציע פדרו ותקע ענף דק מסלסילת הפירות בקנה הרובה של נובס.
הם בטח בודקים את הציוד שלנו ,אמר פרנקו. אנחנו צריכים להתנהג בטבעיות ולהישאר ביחד . ישנם שבטים בג'ונגל הזה שמקריבים קרבנות אדם ומשמרים מנהגים קניבאליים . אני מקווה שהם לא כאלה. נובס שנשאר עומד, השעין את ראשו על הקיר ,
צריך להתכונן לגרוע מכל , הוסיף פרנקו .
אתה חושב שהתליון שעל צווארך השפיע על מה שהם רוצים לעשות לנו ? שאל פדרו , אני לא יודע , אולי זו הייתה טעות לקחת אותו , ענה פרנקו. הוא מישש את התליון והסתכל עליו.
נובס התיישב על הדרגש , מה אתה אומר ? שאל את פרנקו , הם יודעים על העיר והחומה.
מצד אחד, העיר הייתה נטושה , היה שם זהב בכמויות ואם הם היו יודעים עליה הם היו בודאי לוקחים אותו או מיישבים אותה . מצד שני התפרץ פדרו , היה שם מישהו שעקב אחרינו ואפילו עזר לנו.
לא יודע מה לחשוב , אמר פרנקו ועיניו עצומות למחצה, יכול להיות שהוא קשור לעיר הזאת.
הדלת נפתחה בחריקה , ושני אינדיאנים צעירים נכנסו, הורידו את תיקיהם ואחר יצאו חרש והדלת נסגרה שוב אחריהם. פדרו ניגש לדלת, ניסה לפתוח אותה, אך היא הייתה נעולה, אולם כעבור שנייה , היא נפתחה וראש אינדיאני הציץ פנימה , פדרו נענע בראשו מובך במקצת, והאינדיאני נעל שוב את הדלת . הוא שומר עלינו , אמר פדרו.
פרנקו ירד מהדרגש ופתח את תיקו , הם פתחו אותו , אמר , הוציא את תכולתו ופרש אותה על השולחן. תיק העזרה הראשונה היה פתוח והתחבושות היו מחוץ לאריזתם . מספר משחות צבעוניות נעלמו וחלקן רוקנו מתכולתן. פרנקו חייך , אני מתאר לעצמי שמסתובב עכשיו אינדיאני עם משחה מחטאת על הפנים. אני מקווה שלא תשרוף לו את הפנים. פדרו ונובס צחקו בקול.
פרנקו עזב את התיק ונכנס אל החדרים , צורתם הייתה לא מוגדרת , הם נחצבו בסלע ויצרו מספר כוכים לא גדולים . הדלתות היו מקומרות במקצת ודלתות עץ היו מונחות עליהם מקובעות בצורה יפה עם צירי אבן שאף הם נחצבו בסלע. אנחנו לבד פה, אמר פרנקו וחזר אל חדר הכניסה. הוא ניסה לפתוח את מכסה העץ שעל החלון אך לא הצליח , השומר פתח את הדלת ונתן בו מבט תוכחה.
מה הם רוצים מאיתנו ? שאל פדרו . אני חושבי שכדאי שנבין טוב יותר את מצבנו , אמר פרנקו. קודם כל, הם מתעניינים בתליון , מנקו קאפק היה מלך עתיק של האינקה , אולי הם חושבים שיש לך קשר אליו . נצטרך לבדוק את זה .
לא נראה לי שכדאי שנגלה את זהותנו האמיתית , אמר פרנקו , יש לי הרגשה שהם לא יאהבו שלושה זרים שמסתובבים באזור שלהם. אבל הצלנו את הנער, אמר נובס . אני לא בטוח שהם מתרגשים מזה כל כך. נובס הסתכל על עור היגואר ואחר כך על הגור שהתכרבל בפינת הדרגש. אני מניח שהנער סיפר להם שהרגנו את היגואר . אולי בגלל זה הם נתנו לך את העור המעובד ?
פדרו הלך מקיר אל קיר, אחר כך עצר ופנה לפרנקו. יש לי הרגשה שהם לא יודעים על העיר האבודה . אולי נוכל לספר להם עליה משהו, כמו מה ? התערב נובס , שאנחנו צאצאי מנקו קאפק , או אולי שאנחנו בני מלכים ?. זה עלול להיות מסוכן, אמר נובס . הם בודאי ירצו לדעת היכן העיר הזאת. בואו ננסה להישאר קצת פה .
היתרון שלנו, אמר פרנקו, שאנחנו עדיין לא יכולים לתקשר איתם, מצד אחד לא נוכל לספר להם סיפורים אבל מצד שני, הם לא יכולים לתחקר אותנו, לפני שנוכל לתקשר איתם לא נוכל לעשות דבר.
תתנהגו כבני מלכים , אמר פרנקו . גם אם אנחנו לא כאלה , הכי חשוב זה הרושם. הם ילמדו אותנו על פי מעשינו. אל תדברו איתם על העניין כלל , בואו ננסה להכיר אותם לפני שיכירו אותנו.