ספר – בן האינקה – פרק שלישי – העיר האבודה

העצים הגבוהים השירו טיפות גדולות והשמים התבהרו בהדרגה . החשכה החלה להעלם . הם לא הצליחו להירדם. פרנקו קם ראשון . הוא סידר את שערותיו והציץ החוצה. ריח הג'ונגל היה מרענן . הוא עמד על חומה רחבה ומקום מושבם היה תחתיתו של מגדל גבוה , פרנקו התבונן בהמשך החומה , הוא חיפש זכר לאינדיאנים אך לא מצא . פנים החומה היה זרוע מבנים שכוסו בצמחיה עבותה . גגותיהם קרסו זה מכבר ורק מעט מהם היו מבני אבן מושלמים. בחלקם נראו חלונות ודלתות מסותתים , מדרגות נראו בכל מקום והמעברים בין הבתים היו מקורים בחלקם. סמטאות צרות נראו ועצים כבירים גדלו באין מפריע בתוכם. נובס הצטרף אליו . זה משהו עתיק , אמר פרנקו . כדאי לערוך סיור קצר במקום . מעולם לא נתקלתי בעיר עתיקה . כל כך קרוב לכפר ואף אחד לא ידע על קיומה.
פרנקו פילס לו דרך על החומה עד הגיעו למדרגות היורדות אל העיר העתיקה. לא נצליח לעבור , אמר לנובס, הסבך גדול מדי , כדאי שנחזור אל פדרו , הוא עלול להיבהל כשיתעורר. כשחזרו כעבור דקות היה פדרו ער ומחוץ לחדרון הקטן מתבונן בעיר הפרוסה לרגליו.
פרנקו התיישב על שפת החומה , רגליו משתלשלות ממנה, בידיו החזיק מפה . תיק הגב הקטן לא מש ממנו. היו בו זיקוקים מעטים , גפרורים עטופים והמפות שלקח ממחסן החירום של הכפר.
הוא פרש את המפה וניסה למצוא את הכפר. הוא לא מצא אותו והוציא מפה שנייה , ושלישית . אני לא יודע לקרוא את המפה הזאת. מספר ערים היו מסומנים בה ושמותיהם לצד הנקודות המסומנות . חפשו את שמות הנהרות , אמר פרנקו ומסר את המפה הראשונה לפדרו ונובס . הם ניסו למצוא את הכפר אך לא הצליחו למצאו, אולי הוא אפילו לא מסומן בשום מקום, אמר פדרו . פרנקו העביר את אצבעותיו על פני המפה מנסה לאתר עיקול או עיר עליה שמע בכפר אך ללא הועיל.
אנחנו חוזרים לקאנו , נשוט עם הזרם עד שנגיע למקום ישוב , לא יתכן שלא ניתקל באדם אחד לפחות בימים הקרובים.
נובס פחד , לא נתקלנו במחצבה באף אדם, אמר לפרנקו . פדרו הפנה את ראשו לעבר פרנקו מחפש תשובה. יש לכם רעיון אחר ? אמר פרנקו.
הם השפילו את ראשיהם.
בואו נישאר כאן מספר ימים , נצוד מעט דגים ובשר ונאגור מי גשם למסע. אנחנו מוגנים מפני הגשם והסערה ואולי נוכל למצוא מחסה טוב יותר במעמקי העיר.
ומה עם הציוד והסירות ? בעלי חיים עלולים להרוס אותם. ניקח את הסיכון ? פדרו הסתכל בפרנקו , מה אתה אומר ? שאל אותו פרנקו. פדרו בטש ברגליו באבן , אני חושב שאנחנו צריכים להתארגן.
בסדר ! אמר פרנקו . נעלה לכאן חלק מן הציוד הנחוץ .
פרדו ירד דרך החומה החלקלקה , אל עבר היובל . הוא הגיע למטה, הסירות היו במקומן , הוא פתח את הבד המכסה את סירת הציוד ומשך מתוכה חבל הוא קשר אותו לכתפו וטיפס חזרה . מתנשם הגיע לראש החומה . הוא קשר את החבל לאחד מחלונות החדרון וזרק אותו למטה. תרדו שניכם , אמר , אני אמשוך את הציוד .
כעבור שעה קלה היה הציוד הנחוץ למעלה. הם הכניסו אותו לחדרון ונפנו לעבר העיר .
גרם המדרגות בו ירד פרנקו לראשונה הביא אותם אל פנים העיר . רחוב צר ומרוצף אבנים גדולות קיבל את פניהם. הם פילסו את דרכם ברחוב חותכים את השיחים החוסמים את דרכם , מדי פעם התחלפו בהובלה . לאחר כשעתיים, הגיעו לסוף הרחוב . גרם מדרגות רחב הוביל לחלק אחר של העיר והם טיפסו בו . נראה שהעיר נעזבה בחופזה . לא היה הרס ויד הזמן הייתה היחידה שכרסמה בו . בגדולתה הקיפה העיר כק"מ רבוע , כולה מוקפת חומה אימתנית בעלת מגדלי שמירה . במרכז העיר היה מבנה גדל מידות אליו התכוונו ללכת . כאשר הגיעו אליו הגיעה כבר שעת צהריים , לא נספיק לחזור , אמר נובס . נצטרך לישון כאן . כדאי שנמצא מקום טוב.
הפתח היה צר ופרנקו נדחק לתוכו בזהירות . מעט אור נכנס פנימה והאיר את פנים המבנה . נובס ופדרו נכנסו בעקבותיו . עטלפים שהיו תלויים על תקרת המבנה התעופפו בבהלה ועפו משם דרך אחד החלונות הגבוהים . צריך לפיד , אמר פדרו לפרנקו . פרנקו הסכים . נצטרך לבא לכאן פעם נוספת על מנת שנוכל להיכנס פנימה.
הפעם חיפשו מקום מוגבה ומוגן המסוגל להעניק להם שקט לשנת הלילה . הם מצאו מבנה כזה . קל היה לסגור את כניסתו הצרה וקירות גבוהים הקיפו חלל גדול שעליו אצטבאות שינה הדומות לאצטבאות שהיו בחדרון שעל החומה. הם התמקמו . בחלקו היה גג אבן ונראה שמבנה זה קושר בחציו למערה . פרנקו , נובס ופדרו לא חיכו לרדת הלילה הם תפסו מקום ועצמו את עיניהם מתוך עייפותם הרבה. פרנקו חיבק את רובהו ונרדם בישיבה . הייתה זו הפעם הראשונה בה נרדם . גשם עז החל לרדת אך הוא לא נכנס אל מערתם . נובס פתח את עיניו הסתכל סביבו ונרדם שוב . פדרו עצם את עיניו.
זוג עיניים נוסף הביט בהם ממרום המבנה מתוך אחד החלונות. הוא בחן אותם זמן רב . אחר קפץ ללא קול ונעלם במעמקי העיר . הנערים לא הרגישו בדבר .

* * *

זוג העיניים הזה ידע על בואם מרגע שנשמעה הירייה , הוא עקב בתחילה אחרי פרנקו ואחרי בואם של חבריו הסתכל בהם נכנסים אל החדרון. בבוקרו של היום עקב אחריהם מפלסים את דרכם באיטיות בתוך הרחוב הצר . הוא בחן את השלושה ותהה מהיכן הגיעו ומה מעשיהם . נראה שישנה משמעות לדבר שהם שלושה שכן האדם שעקב אחריהם מלמל לעצמו מספר זה פעמים אחדות.

* * *

הבוקר עלה בפעם השנייה מאז שעזבו את הכפר בחיפזון , שוב התבהרו השמים , והם יצאו החוצה ממערתם , גוללו את גזע העץ ששמו על הפתח . פדרו פיהק והתבונן סביב. הראות הייתה חדה וניתן היה לראות את העיר פרוסה מתחתם , מספר טרסות עגולות קישטו את מורדותיה והחומה הרחבה הקיפה אותה . מספר שערים היו לעיר האחד לא רחוק ממקום עלייתם על החומה ושני שערים נוספים היו בדיוק בצידה השני של העיר אל מול המקום ממנו טיפסו . פרנקו בחן את השטח והיה מרוצה . נחנה כאן עד שנצוד . זה מקום טוב ומוגן. הם אכלו פירות שהביאו איתם בתיקי הגב . נובס מצא ענף עץ יבש וליפף עליו בד מלבני ששימש אותו כהגנה מן השמש . אני הולך לבדוק את המבנה שהיינו בו אתמול , אמר . פרנקו הצטרף אליו ופדרו התבונן בנובס בעניין. אתה בא ? קרא פרנקו , פדרו הנהן והצטרף אליהם . פרנקו הדליק את הלפיד ונדחק פנימה אל המבנה. נובס נכנס אחריו והלפיד בידו , לקח להם מספר שניות להתרגל לאור המסנוור . מספר עטלפים פרצו החוצה במשק כנפיים חזק ואחרים צייצו בבהלה .
החדר היה עצום בגודלו וכפי שהיה בחדר בו ישנו גם הוא היה מחובר למערה . נובס התקרב אל אחד הקירות , חריטות ועיטורים היו עליו , אלים אינדיאנים מוזרים , מקושטי נוצות והדר . הוא המשיך ללכת לאורך הקירות ולפתע עצר . בואו לכאן קרא נרגש . בפינת החדר היה כמין שולחן אבן ועליו פסלון אינדיאני הוא קרב את הלפיד אליו והפסלון זהר. זה עשוי זהב קרא פדרו בהתרגשות . הם הביטו סביב . בגובה החדר היו גומחות ובהם מונחים פסלוני זהב דומים ולהם עיניים מזרות אימה , כועסות . אתה חושב שהם כועסים עלינו ? שאל נובס . אני חושב שכבר איזה שלוש מאות שנה לפחות אף אחד לא ביקר כאן, ענה פרנקו. הם נכנסו לעומק המערה. היא החלה לרדת בתלילות . מדרגות לולייניות הובילו למטה . הירידה לא הייתה קלה בשל חלקלקות המדרגות אך הם הצליחו להחזיק ולא ליפול . תחתיתה היה בור מים עצום מלא במים . שכבות הטיח היו עבות והחזיקו את המים לבל יחלחלו . דרך צרה הקיפה את בור המים והם התקדמו לאיטם . מערכת מעברים נוספת התגלתה לעיניהם והם בחרו אחת . ממש עיר תת קרקעית של מנהרות, העיר פרנקו, תראו את ציורי הקיר האלה . פדרו ונובס הסתכלו סביב , פסלי זהב נוספים עמדו בצידי החדר גדולים מן הראשונים. נובס האיר לכל הכיוונים . גומחות ארוכות שקועות בקיר נגלו לעיניהם ועליהם שכבו שלדים , על חלקם היו בגדים וכובעים וחלקם שימרו יפה את שערותיהם ואף את מלבושיהם . כל המלבושים שנגלו לעיניהם היו מעוטרים בעיטורים גיאומטריים , ליד חלקם היו מונחים חפציהם .
הגענו לאוצר עצום, אמר פרנקו . הם ירדו עוד עד לחדר מרובע שלצד שערו הצר עמדו פסלי אינדיאנים כבירים פחוסי פרצוף, מרובי ידיים המחזיקים כלי נשק שונים , מקל נשיפה , חרב קצרה , קשת וחיצים וסכין קצרה . נובס נדחק ראשון הוא האיר את החדר . במרכזו הייתה במה מוגבהת ועליה שכבה מומיה , היא השתמרה יותר מכל המתים האחרים , עור נותר על בשרו , עור קשה וחום מקומט ומכווץ שחלקו היה מכוסה באבקת זהב. בגדיו המוזהבים והכובע על ראשו שכיסה גם את אוזניו שיוו לו מראה מצחיק. נובס הסתכל על הקירות , הם היו מכוסים בשטיחים , חלקם התפוררו והיו מונחים על הרצפה באי סדר וחלקם היו תלויים עדיין. שזירות חבלים היו תלויים ביניהם משתלשלים אל הרצפה ועליהם קשרים וחרוזים. נובס הקיף את הבמה והתבונן באיש השוכב מכל צדדיו.
אנחנו עשירים אמר פרנקו . שרשרת אחת מצווארו , פסלון זהב אחד ואין לנו מה לדאוג לשארית חיינו . אני מפחד , אמר פדרו . פרנקו ניגש אל המלך השוכב ולקח מעל הבמה שרשרת זהב שהייתה מונחת ליד ידו הפשוטה. הוא תלה אותה על צווארו. הוא פשוט אמר לי קח את זה, אמר פרנקו לנובס. נובס צחק. הם יצאו מהחדר . פרנקו הכניס את השרשרת וענקה אל מתחת לחולצת העור המעוטרת שלו. הם המשיכו בדרכם , מבואות נוספים נגלו לעיניהם והם החלו לטפס חזרה למעלה . אור בהיר פרץ מבעד לחריץ צר ואחר נגלה לפניהם שער צר שיצא מצידו של אחד הבתים. כשיצאו הם מצאו עצמם במרכזה של העיר.

***

זוג העיניים שעקב אחריהם נכנס אל חדר הקבורה של המלך ובחן אותו. עיניו היו מורגלות לחשיכה הוא נגע במקום בו היה התליון ויצא אחריהם בשקט. בעוד מספר ימים עתיד היה להיות ליקוי חמה מלא , חישוביו אם היו נכונים אמורים להתגשם אז. הוא תהה לעצמו האם כשהשמש והירח יתאחדו הנבואה תתגשם אף היא , הוא פתח את הקלף העתיק וקרא בו שוב. הנבואה שקרא תיתן לו סיפוק רב אם תתגשם , מצחו התקמר וקמטים עמוקים קישטו את פניו , הוא יותר מידי זמן נמצא בעיר האבודה ואולי הגיע הזמן לעזוב , הוא ישקול זאת בכובד ראש לאור ההתפתחויות האחרונות.
***

הם פילסו את דרכם. מספר עצי פרי נגלו לעיניהם. פרנקו קטף והכניס לתיקו . ציד מוצלח ונוכל לצאת לדרך. צעקות קופים נשמעה בתוך העיר, פרנקו התבונן לכיוון הקריאות הצווחניות, אך לא ראה דבר. בואו נתקדם לכיוון הקופים , נוכל לצוד כמה, הציע. הם הסכימו והחלו לצעוד ברחובות . בחלק מן הסבך היו שבילי חיות שעברו שם ורמשו את העשב ושברו את ענפי השיחים בעברם. פרנקו החזיק את רובהו לפנים ובידו השנייה חתך ענפים שחסמו את דרכו.
לפתע, עצר פרנקו , הוא הסתכל על הקרקע שלפניו , דבר מה צד את עינו, הוא ניגש אל החפץ שהיה מונח בצד השביל ובחן אותו . נובס ופדרו לא שמו לב למעשיו , הם היו מספר צעדים מאחוריו מאחורי שיחים נמוכים שהסתירו אותו . אני מציע שנחזור אל הציוד שלנו , אמר. אני מקווה שהוא עדיין שם. פרנקו הסתכל לעבר החומה הרחוקה. נחזור על עקבותינו ונחצה באחד המבואות לעבר החומה .
אולי נצוד קודם ? שאל נובס.
נוכל לעשות זאת מאוחר יותר או מחר , אמר פרנקו בשקט. הוא אחז ברובהו בחוזקה, ידו על שמורת ההדק . פדרו, תוביל אתה , אני בסוף, אמר פרנקו לפדרו . הוא הפך רציני יותר ויותר ועיניו הצטמצמו כפי שעשה כשהיה מודאג ממשהו. קרה משהו?, שאל נובס . הוא הכיר את פרנקו היטב. פרנקו נענע בראשו לשלילה.
פדרו הסתובב , והחל לחזור בדרך אותה פילס פרנקו קודם , התנועה עתה הייתה קלה יותר , פדרו התבונן לעבר הבתים הדוממים . מחלק מן החלונות הפונים לרחוב ניתן היה לראות את השמים שכן גגם של הבתים היה חסר . במבוא הראשון לכיוון החומה היה כמין שביל חיות. לפנות כאן ? שאל פדרו.פרנקו נענע את ראשו לשלילה והורה לו להמשיך . פדרו ציית . המנצ'טה התעופפה הלוך ושוב וענפים נתזו לכל עבר. המבוא היה צר והוליך לעבר החומה . כעבור שעה הגיעו למרגלות החומה. הם טיפסו במדרגות והגיעו לציוד .הציוד היה מפוזר בחלקו. מזה חששתי , אמר פרנקו .
קופים ? שאל נובס
בני אדם , אמר פרנקו.
נובס הסתכל על הציוד , הם לא לקחו שום דבר . איך אתה יודע שזה לא בעלי חיים ? יש לי הרגשה שעוקבים אחרינו , אמר פרנקו. נובס הסתכל בחשש לעבר העיר .
נתחיל להוריד את הציוד אל הסירה. הפעם נסדר אותו טוב יותר כך שלא יתפוס הרבה מקום. החבלים נקשרו והציוד השתלשל למטה , נובס ירד והחל להעביר אותו אל הקיאקים וסירת הציוד.
כאשר סיימו ירד פדרו בחבל ומיד החל עם נובס לסדר את הציוד בסירת הציוד . פרנקו שחרר את החבל זרק אותו למטה ואחר כך ירד בזריזות על החומה , נאחז בכל זיז מנווט את דרכו למטה. סירת הציוד התמלאה במהירות, עד שסיימו והתיישבו לנוח בצילו של השורש הגדול, גבם נשען אל התלולית המכסה את בסיס החומה . הנערים בקושי דברו , כל אחד מהם חשב את מחשבותיו לעצמו . המועקה עדיין לא השתחררה מהם ואף התגליות האחרונות לא השכיחו מליבם את הכפר ואת מי שהכיל.
פרנקו קם ראשון על רגליו. אנחנו חייבים לזוז, אמר בפשטות . הם קמו, מנערים את החול מבגדיהם . פרנקו עלה על הענף הגדול והביט למטה אל הקאנואים וסירת הציוד . על גבי הציוד היו מונחים ארבעה עופות צייד מעושנים זה מכבר, קשורים ברגליהם בחבל אינדיאני קלוע , ראשיהם מלוקים והם מרוטים מנוצותיהם מוכנים לאכילה ולמסע. פרנקו המופתע התבונן סביבו אך לא זיהה דבר , רעשי היער הרגילים המיית המים השקטים ואוושת העלים . מישהו ביקר פה כשנחו לרגלי החומה ומסר להם מסר מלבב . פני לשלום ! לכו לדרכיכם רגועים.
נובס ופדרו הצטרפו אל פרנקו על השורש והבינו מיד שמישהו הספיק לבקר אותם. הם נכנסו אל הקאנו ולפני שהשיקו את משוטיהם הרים פרנקו את ידו וצווח צווחה אינדיאנית כפי שברכו אבותיו את עמיתיהם האהובים אותם לא ראו זמן רב. שום קול לא ענה לו, אך פרנקו ידע שעיניים עוקבות אחריהם מתוך הג'ונגל.