תקרת הכוכבים שלי פרק 6

אוויר הבוקר הקריר מרפרף לי בעדינות על הפנים בדרך לבית הספר .
הלב שלי קל .
והראש שלי , סוף, סוף . אחרי כל כך הרבה זמן לא טרוד במחשבות .
בפנייה השנייה יונתן מצטרף אליי , כבר כמעט שלושה חודשים שאנחנו הולכים ביחד לבית הספר ,
מאז בערך שבוע אחרי השיחה שלי עם שי . אחרי שהוא נעלם .
שאני חושבת על ההעלמות הפתאומית שלו , והתרוממות רוח כזו של הצלחה ממלאת אותי ,
הצלחתי לעמוד על שלי , להגן על עצמי . לסלק אותו מחיי.
הצעדים שלי נראים קלילים יותר ,ורק עכשיו בדיעבד אני מבינה כמה הוא הכביד עליי .
ולא. לא רק האונס . הוא תמיד היה שם . תמיד . לא נתן לי לנשום .
יונתן מבחין בהבעה הקלילה על הפרצוף שלי ומחייך .
"מה ?" הוא שואל " ממה את מאושרת כל כך נסיכה ?"
אני רוטנת אבל לא טורחת לתקן אותו , יונתן נהיה חבר קרוב כל כך , שכבר לא מפריעים לי הכינויים המרגיזים שלו .
"כלום . פשוט .. אני פשוט שמחה שזה נגמר "
הוא מחייך, אני לא צריכה להסביר לו מה נגמר , הוא יודע .
"אני שמח שאת שמחה " הוא מחייך ופתאום מרצין
"אהממ.." הוא אומר "אולי , אה.. את רוצה לחגוג את השחרור ?" שואל בקול שקט משו , עיניו הכחולות כהות נראות רציניות פתאום .
"מזתומרת ?" אני שואלת , "כאילו .. מסיבה ?"
הוא מחייך קצת אבל העיניים שלו נשארות רציניות
"לא .. חשבתי על משו יותר אינטימי .. סרט או משו "
אני שותקת . עכשיו שאני מבינה למה הוא מתכוון ,אני כבר לא קלילה כל כך .
המחשבות מתחילות שוב להתרוצץ לי בראש .
זה לא שלא חשבתי עליו ככה אף פעם . ממש לא .
הוא אחד האנשים הכי יפים גם מבפנים וגם מבחוץ שהכרתי , הוא החבר הכי טוב שלי בעולם .
אבל … אני פשוט לא בטוחה שאני יכולה .
"אני עדיין לא מוכנה " אני עונה בקול זהיר . מפחדת לפגוע ,
"אני עדיין . קצת אהממ.. זתומרת-"
"אני מבין " הוא אומר בפתאומיות " זה בסדר גמור "
הוא מתחיל להאיץ את הצעדים שלו , אני מנסה להדביק את הקצב ולא מצליחה , עכשיו הוא כבר כמעט רץ ,
"יונתן !" אני צועקת "יונתן חכה !"
הוא עוצר בחוסר חשק מובהק , באופן מפתיע , אפילו לא מתנשם מהריצה .
אני מגיעה אליו במהירות ומביטה בו ארוכות .
"זה לא שאני לא רוצה לנסות " אני אומרת "זה פשוט ש.."
לפני שאני שמה לב הוא מצמיד אותי אליו , בעדינות אמנם , אבל במהירות .
"פשוט ש.. מה ?" הוא שואל , פניו קרובים סנטימטרים ספורים לפניי .
"פשוט ש.." אני נשנקת. נבלעת בעיניו "שכלום " אני מוותרת נותנת לעצמי להיסחף "פשוט שכלום "
הוא מתקרב אליי , סוגר באיטיות את המרווח הקטן שעוד נותר , ומצמיד את שפתיי אל שפתיו .
לנשיקה ארוכה . מדממת . כמו מים לשתייה אחרי שנים במדבר , כמו אוכל לגוועים .
כזאת ששנינו יודעים כמה חיכינו לה . כמה רצינו שתבוא .

שהוא מרפה ממני , לאחר זמן מה , מביט בי במבט כחול , הפנים שלי קפואות .
כי לא עליו אני חושבת .
במרחק , בחנייה של המורים יש רכב חדש , ישן וחבוט בצבע כחול ,
שהדלת של הדלת נטרקת אני חושבת שאני הוזה , בצעדים מהירים המורה החדש מתקרב אלינו , אליי ואל יונתן , חיוך מאיר ממלא לו את הפרצוף .אבל לא את העיניים , העיניים שלו מסוכנות , מאיימות .
העיניים של שי .