המלאך הפרטי שלי – פרק עשרים ושתיים
נכנסנו ביחד לבצפר, אני עדיין מהופנטת מהנס שקרה לי ממש מתחת לאף. כמו שציפיתי, ברגע שרגלינו נגעו בפתח בית הספר, כל העיניים הופנו אלינו. הרעש המתמיד ששרר בבצפר, שקט. כולם היו בהלם, שותקים מרוב פליאה. הם אפילו לא התלחששו, ריכלו עלינו או משהו. רק בהו. כמו חבורת סתומים, פשוט הסתכלו איך אני והוא חוצים את כולם, עוברים לידם כאילו היו אוויר, ומתנהגים כאילו המקום שייך אלינו. טוב, לפחות מיטשל עשה ככה. אני רק נשרכתי אחריו, מורידה את מבטי בביישנות, נדהמת שכבר עברתי חצי מהדרך לכיתה ואף אחד עוד לא אמר כלום על השילוב המוזר של שנינו.
"היי! מיטשל! עצור שנייה!" נשמע קול מאחורינו. מיד קפאתי על מקומי, אבל מיטשל המשיך כמה צעדים אחריי, ידי נמשכת איתו. הוא נעצר כשהיד שלי כבר הייתה מתוחה, מסתכל עליי במפתיע.
"מישהו קרא לך." לחשתי, משקשקת מפחד מהתגובות שעתידות לבוא.
"היי, אחי." טום נעצר לידי, מתנשף ומתנשם. פאק! טום! מיטשל חושב שאני אוהבת אותו!
"היי… טום." הוא ירק את שמו, והסתכל עליו פעם נוספת.
"מה קורה?" שאל בחיוך טום, תמים ונאיבי.
"הכל מעולה. ואיתך?"
"מצוין. רק תהיתי מי זאת העלמה הצעירה שנכנסת איתה לבצפר." אני לא מאמינה. אני לא פאקינג מאמינה. הוא לא יודע מי אני. הוא לא זוכר אותי. מבחינתו, אני זרה. אלוהים, זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לי היום.
"זאת… זאת בל. זאת אומרת, קוראים לה איזבל, אבל אני קורא לה בל." מיטשל הדגיש את המילה 'אני', כאילו יש לנו קשר מיוחד, כאילו הוא יותר קרוב אליי מהשאר.
"שלום, איזבל. או בל. מה את מעדיפה?" פנה אליי טום. הסתכלתי עליו בהלם, מופתעת שהוא בכלל מדבר אליי.
"אממ… אני… לא… לא אכפת לי. בל, איז… איזבל, זה לא כזה משנה." מלמלתי, שקועה בעיניים התכולות של טום. זה היה כל כך שונה, כל כך חלק. הוא לא הכיר אותי, אני לא הכרתי אותו. היינו ממש כמו… זרים. אתם בוודאי לא מבינים למה אני כל כך מתרגשת, אבל… זה דבר נורא גדול. וחשוב. כי טום לא מכיר אותי. הוא לא יודע שאני דחויה. הרושם הראשוני שלי עליו נגרם בגללי, לא בגלל דברים שאחרים אמרו לו. זה תלוי בי, אם אני אמצא חן בעיניו או לא. כל החיים שלי שנאו אותי בגלל שאני זו… אני. בגלל שמהיום הראשון שלי בחברה, הייתי שונה. בגלל שמהרגע הראשון, מהמבט הראשון שהעיפו עליי, החליטו שאני לא רצויה.
אבל… טום, טום לא חושב ככה. טום חושב שאני ילדה נורמלית. כמו כל האחרים. טום לא יודע שמיטשל התעלל בי. טום לא יודע מה עשו לי. טום לא יודע שרק לפני שבוע שפכו עליי זן חדש של קולה. טום לא מודע לזה, ובגלל זה יש לי פה התחלה חדשה. יש לי פה צ'אנס להוכיח את עצמי.
"אכפת לך אם אני אמצא לך כינוי חדש, ששייך רק לי?" שאל, מחייך אליי במתיקות.
"אממ… אוקיי. ורק אתה תקרא לי ככה." חייכתי אליו, פתאום כל כך מודעת לעצמי. לאיך שהתלבשתי הבוקר, לאיך שאני עומדת, לאיך השיער שלי נראה. רק שלא יחשוב שאני מוזנחת מדי. אבל גם שלא יחשוב שאני אחת ששמה לב רק לעצמה. אבל שיחשוב שאני מטופחת, שאני דואגת לעצמי. יואו! מה אכפת לי מה הוא חושב עליי?! דיי כבר, איזבל. את נראית מוזר עם המבט המהורהר הזה, הוא כבר יתחיל לחשוד!
"מה הולך אצלך בראש? שאל בחיבה, צוחק טיפה.
"מה אמרת?" שאלתי, חוזרת לקרקע אחרי שריחפתי במחשבות.
"על מה חשבת שנראית כל כך מהורהרת?" ניסח שוב את שאלתו.
"סתם… על זה שאם לא נלך עכשיו לכיתה, אנחנו נאחר." עניתי, גאה בעצמי שהצלחתי להסתיר ממנו את המחשבות שלי.
"בואו כבר, אני לא רוצה לאחר." נהם מיטשל, מבטו כועס וזועם.
"מה עובר עליו?" מלמלתי לעצמי, בוהה בגבו המתרחק מאיתנו.
"אולי מחזור גברי?" שאל אותי טום, טון קולו נמוך כדי שאף אחד לא ישמע.
"היי! זה מה שאני חשבתי!" קראתי, צוחקת בחופשיות.
"יש לך צחוק מקסים." הוא החמיא לי, וגרם לי לחייך מאוזן לאוזן. אני מתחילה לחבב את טום… הוא יותר נחמד ממר זעפני. אני באמת חייבת לברר מה עובר על מיטשל… זה לא הגיוני שאני אסבול את המצבי רוח המשתנים האלו במשך שנה!
תגובות (13)
חחחחחחח…. איזה כיף !!!! כולם רוצים את איזבל !!!!!!! יופיטופי :)
עכשיו טום צריך להתחיל איתה . אהממ אהממ . הדר . ומהר .
תמשייכיי
תמשיכי מהר !! זה מדהים תעשי שטום יאוהב את איזבל בבקשה :)
יואהב *
רותם – יאהב.
היא יודעת אור, די להיות הקרציה שמתקן את כולם!!!
אולי תעשה משהו מועיל ותתחבר לסקייפ?
אני מחובר לסקייפ, ירדן!
שמחה שאתם הופכים את הסיפור שלי לדרך תיקשורת.
אני כמו פייסבוק.
חלום חיי התגשם -.-
מהמם פרק מדהיייייייייייייים אני מכווורה לסיפוווור הזה תמשיייייייייייייכייייייייייייי מיייייייייייייייייייד..!
את מנסה להרוג אותנו.. נכון? ידעתי!
למה? למה טום היה צריך להידחף? מה הוא קשור לחיים?? אין לו איזה חור בעזאזל
ללכת אליו?? -.-
אולי תעשי את זה שבל ומיטש יהיו כבר ביחד??
תודה :)
מההההההההההמם!! תמשייייייייכייי ומהרררררררררר
מדהים!
אהבתי כל כך!
מחכה להמשך בקוצר רוח…
אתן תהיו כל כך גאות בי D:
היום נשארתי בבית(לא, אני לא חולה. אני סתם עצלנית P:)
ובנתיים כל מה שעשיתי(חוץ מלשתות קפה, כי אני פשוט לא בנאדם בלי קפה) זה לכתוב!
כתבתי לפחות שני פרקים למלאך הפרטי שלי,
ועכשיו אני עוברת ל"השקט שלפני הסערה" (:
יום ראשון שמח כולם! D:
אני יודעת שבשבילכם הוא לא הכי שמח, אבל בשבילי הוא אחד הימים הכי טובים D:
רק בגלל שנשארתי בבית, כן? -.-
חחחחח
פרק הורס !!!
איזה כיף לך הלוואי ואני יכולתי להישאר בבית אבל היה לי מבחן
בהיסטוריה איזה כיף לי,
ובטוח נכשלתי והלך לי המגן יאי :)