יום בחיי פלופ

יום בחיי פלופ

כמו תמיד, קרסו השמים תמיד באותה שעה, עוד כוכב התפוצץ בוודאי אי שם, המהם לעצמו פלופ , מרים רגל אחת באוויר, כדרך שעשה תמיד כשמשהו רגיל קרה. הוא ניסה ללכת זקוף, אך שוב ושוב נכשל. כנראה אאלץ לזחול כל ימי חיי! חשב לעצמו וגרד לעצמו מתחת לעצמות השקע העליון, כדרך שעשה תמיד, כשחשב לעצמו מני דברים רגילים.

החיים האלה נראים ורודים מדי, כשמסתכלים עליהם במבט רב זוויתי, חשב אך הפעם הייתה זו מחשבה חדשה. הוא לא זכר מה הוא צריך לעשות כשיש לו מחשבה חדשה, מזמן לא הייתה לו מחשבה חדשה.

אולי ינענע את עיניו כדרך שעשה כשראה משהו חדש? זה נדוש, חשב לעצמו וגרד בשקע העליון.

הוא אסף את הזנב שהתדלדל לו מאחוריו ועשה בו קשר, אולי כדאי לעשות בו קשר נוסף, הרהר.

שני קשרים לא יזיקו לזנב מאוס שכזה, ואולי זה יכול להועיל למחשבות חדשות? הקשירה הייתה חזקה מדי והוא החניק צעקה, צעקה תעלה לו בצעד לאחור ואת זאת לא אהב כלל, הכל היה מוכן, אך לא לצעוד לאחור. זה כאב מדי.

חתיכת שמים נפלה לידו , מותירה אדים צורבים באוויר, הוא לא זכר אם דבר רגיל הוא לראות חתיכת שמים נופלת לידו. לפעמים, הם נופלים, החתיכות הללו, במרחק מה ממנו וזה הצריך אותו לגרד בשקע העליון שוב ושוב.

אך עתה, נפלו לידו מותירים טעם מריר מדי באוזניו, קשה היה לו להחליט ולכן , נשכב בפישוט אברים.

שני קפצורים ברחו משם מיד, הם שנאו שהוא נשכב כך. עדיף לברוח כמה שיותר רחוק החליטו ופרפרו בכנפיהם, מאשר להישאר מרוחים על גבי הקרקע המהבילה.

לפעמים עשה זאת בכוונה, רק כדי לראות אותם בורחים כל עוד נפשם בם. ולפעמים רצה פשוט לשמוע אותם מרפרפים בכנפיהם ומדברים עליו מאחורי גבו . מצא חן בעיניו- המשחק החדש, הרהר כל פעם מחדש וגרד בשקע העליון בחוזקה רבה עד שירקרקת עלתה לו ממקום הגירוד.

חתיכת שמים נוספת התעופפה לאי שם ואתה חתיכת ענן רב גוני. הוא נענע את עיניו בחדווה. זה היה חדש בעיניו לראות זאת, בודאי מישהו ייקח אותו לפניו , חשב והתבונן בקשר הנוסף בזנבו.

האם לקשור קשר נוסף? חשב, מספיק שיסתכל עליו בכל פעם מחדש וזה יספיק , החליט לבסוף.

כשהתרומם נעלמו הקפצורים כלא היו, מותירים אחריהם סימני חריכה רבים באוויר. הוא נשף עליהם בחוזקה עד שנעלמו וחייך לעצמו מרוצה. נענוע אחד באפו ושתי משיכות בעצם הבריח הספיקו לגיחוך יחיד.

הוא חשב לגחך פעמיים והסתכל בזנבו, אחר כך החליט שעצם הבריח חלשה מדי בכדי לעמוד בזמן כה קצר בשתי משיכות.

החיים קשים, חשב וגירד בשקע העליון באותה ירקרקת שהפכה סגולה. הוא אהב להסתכל ארוכות עליה. החלפת צבעים תמיד הייתה קשורה עם בשורה טובה. הוא גחן קדימה למצוא את אותה בשורה טובה.מרים רגל עוד לפני שמצא אותה. עד עכשיו, תמיד היא הייתה במקום, מחכה לו שיגחן קדימה.

הוא הוריד את רגלו מיד משלא מצא אותה, הוא ניסה להתהפך לצד השני, אך כמויות השומן היו כה אדירות בצד הזה עד שלא יכל אפילו לבצע חצי סיבוב. איך זה שתמיד הדבר פרח מזכרונו כאשר רצה להתהפך?

הוא הרים שוב את רגלו ואחר החליט שזו בעצם מחשבה שהסתובבה לו זמן רב בראש וגירד תחת השקע העליון.

מאוחר יותר, ייזכר שצריך לחפש את הבשורה הטובה ויגחן שוב קדימה, אך לעת עתה , הוא הניח לעצמו להתכווץ עד שחזר להיות שוב מדובלל ומרוט.

כאשר נזכר שוב בבשורה הטובה, כבר היו עליה שני קפצורים, מפתלים את חדקם אנא ואנא לעבר הירוקת המצוינת.

הם מגיעים תמיד בזמן, חשב וגירד תחת השקע העליון . בוודאי זה טעים מאד.

הו כבר ניסה לטעום ממנה, אך זה היה מלוח לטעמו והוא היה זקוק לחמצמצות מתוקה. מילא, חשב, רק שלא יביאו את חבריהם והסתכל על זנבו .

שתי מחשבות חדשות בשתי הקפות חדקן , זה היה הרבה אפילו לפלופ, כנראה שהוא מזדקן.

קשה לומר , מעולם לא הצליח לבדוק זאת בודאות, בשביל זה היה צריך להתהפך ולזה לא היה לו כל סיכוי.

נגוע בכל מיני אמונות טפלות, הוא פתח את פיו כנגד כיוון החידקן ופיהק, אולי משתלם להיות נגוע בהם, שכן הוא מצא את הבשורה הטובה. היא הייתה מונחת בצד , הפוכה על גבה והשתעלה קשות. היא הייתה חייבת להימצא, חשב. הוא התלבט קלות ואחר הרים רגל אחת ובשניה גרד בשקע העליון.

הם כמעט בלעו לו את אצבעו , הוא סילק אותם משם מהר והשתטח, כאשר נענע באפו ומשך בעצם הבריח פעמיים, כבר ראה אותם בורחים בבהלה.

לקח להם הרבה זמן הפעם. נראה שהיו שקועים באכילה, אך הם פרפרו בזמן בכנפיהם, החליט ברוח טובה. לפחות הוא עומד לצדם כשהם צריכים אותו , ידע והרים רגל.

יום חדש עומד להתחיל בעוד מי יודע מתי. היום הזה היה עמוס למדי, חשב וגרד מתחת לשקע העליון . כמו כל יום אחר בו השמים נופלים.

וזה קורה תמיד.

אדמה קשה ליוותה אותו בדרכו שלא כתמיד. תמיד היו אלה מן חולות קופצניים, אך עתה נעלמו החולות כלא היו ובמקומם תפסו את מקומם אדמה מקומרת , קשוחה , נוחה למדרס.

פעמיים ביום הוא היה צריך לעבור את אותה דרך, כמין מסלול קבוע שבלעדיו היה אבוד. הוא דווקא לא אהב את הדרך מפני שמיצה את מחשבותיו עליה. יותר הוא אהב את המושא : "פעמיים" , זה נראה לו מחייב יותר. כאשר הוא עושה דבר רק פעם אחת זה גם יכול לקרות בשוגג, אך פעמיים זה כבר משהו אחר. המחשבה הבאה הובילה אותו שוב ושוב לאותה מסקנה עגומה הקשורה בדרך הזאת, מחשבה שליוותה אותו תמיד עד שכמעט לא יכל בלעדיה.

אם לא הייתה מגיעה בוודאי היה משתגע, חשב וגרד תחת השקע העליון. כבר עכשיו אינו בקו הבריאות, אך אין זה משפיע עליו הרבה. לעומת זאת אם מחשבה אחת הכרחית תלך לאיבוד , או שלא תגיע לייעדה בוודאי הדבר יגרום לו לשברון גדול שעלול להמית עליו אסון, או אפילו יותר מכך

– שיגעון.

הוא פחד יותר מכל מן השיגעון, לא זה הנשאר לתמיד , לזה מתרגלים . אלא לזה שבא וחולף

– אליו אי אפשר להתרגל , מפני שעד שמתרגלים אליו הוא פשוט חולף.

השמיים נפלו פעם נוספת באותו הלילה , אך עתה היו פזורים בהם כוכבים, חתיכות חתיכות.

גבוה מעליו שלט החידקן המהפנט ומעליו כוכבי הנייר חסרי הייחוד.

לפי שעה היתה לו הרגשה טובה אך הכל רגע כך הוא הרגיש היה יכל להחליפה באחרת , טובה יותר.

[ טבעי הדבר , שכן הוא עמד ללדת, פלופ כבר השיל את עורו פעמיים מאז חג החידקן בשמי הערב הפזורים

– חוץ מאת הזנב כמובן, לכן הוא נראה כל כך מרוט ומדובלל. הוא כבר ניסה להשילו מעליו , ואפילו בכוח , אך בלא הצלחה. לפעמים חשב למרוט אותו בעצמו אך לעת עתה ויתר על הרעיון רק מפני שהדבר עלול לגזול ממנו זמן רב מדי]

פלופ אינו מוליד סתם כך, הוא מחכה.

בעצם , הדבר נעשה כדרך שהפרולים עושים, לא באותה צורה מוזרה אמנם , אך גם הוא מחכה ומנענע בכתפיו באותה פראות , לעיתים צווח . הוא למד זאת מזמן ועתה זה הפך להרגל. אם יצטרך לחכות בצורה אחרת הדבר יוציא אותו מדעתו לאחר שהתרגל לכך.

כשיצא הפלופון מבטנת העור שתחת מפלי השומן הוא שמח מאד אבל לא הראה זאת כדרך הפלופים . הדבר היחיד שהיה בטוח לגבי הפלופון היה שיראה כמוהו, הוא היה נסער למדי שמצא שהוא אינו דומה לו כלל.

מחשבות שונות התרוצצו בראשו והוא התבלבל לגמרי.

גרוד השקע היה ניגוד גמור למה שהיה אמור לעשות בעת מחשבה חדשה.

אך לבסוף חשב את עצמו ליצור מרדני שבעט בערכי המחשבה הטהורה. מחשבות חדשות נוספות החלו לצוץ בראשו מרגע שראה את עצמו יוצא מן הכלל. הוא כבר שכח את הפלופון הצעיר שמן הסתם הלך לדרכו בטרם יעטה על עצמו מפלי שומן.

שני קפצורים חזרו בקפיצות גדולות ונחתו היישר אל גבו, הוא לא התפנה אפילו להביט בהם, הוא רק הרגיש את הנחיתה הקשה והגלגולים האין סופיים לאורך עצם האורך הגבית שהיווה כמין מסלול נחיתה ידוע מראש לקפצורים.

הוא חבט בזנבו בקרקע כפי שעשה תמיד כשלא היה לו מה לעשות מה שדבלל את הזנב עוד יותר. כשאחרים מערפלים את עיניהם במין תוגה שכזאת הוא היכה בזנבו, אין רע בזה להיות מיוחד. הוא הרגיש שהוא משנה סדרי עולם בכך שהכה בזנבו ולעיתים היה עליו לתפוס אותו בזרועותיו כדי שיפסיק להכות מתוך הרגל.

עצמאי לגמרי , חשב וגירד בשקע העליון, יש לשים לכך קץ , וגירד שנית.

הייתה זו הפעם השנייה בה עבר בדרך. בדיוק בזמן ששמש הצהרים עלתה מעבר להרים. אחרי חמש זריחות כושלות היא הייתה חייבת לעלות. לעיתים הן כבות מאליהן בדיוק בהגיען אל ראשי ההרים ואז נופלות חזרה למטה מנסות את כוחן שוב.

שמש הצהרים הייתה החזקה מכולן ולכן כמעט בכל יום הצליחה להעפיל מעל לראשי ההרים. אמנם במין כבדות מוזרה אך היא הצליחה שלא כאחרות.

הוא כבר שמע על שמשות כאלה שלא רק שלא הצליחו להתרומם אלא גחלתם כבתה והם שוכבות מעבר להרים על צדן.

היו כאלה שניסו להגיע אל מאחרי ההרים אך אף אחד לא חזר משם חי.

הוא ראה את המוות כדבר טבעי לחלוטין, עשרות פעמים חשב לשים קץ לחייו אך בכל פעם חזר בו בעיקר בשל המחשבות החדשות הרבות שהדבר היה מוליד בו . הספיקה לו לידה אחת .

חוץ מזה הוא היה ייצור מרדני מטבעו אף שאהב דברים מוחלטים וסוף החיים נראה לו הדבר המוחלט המוחלט ביותר שמוחלט יכול להיות מוחלט. והוא רצה לקבוע אותו בעצמו ומצד שני נוח היה לו שמישהו אחר מחליט לו על סוף חייו.

סופה של הדרך היה דומה בכל פעם מחדש אף שבכל פעם הייתה לו ציפייה שונה והפתעה בצידה .המאמץ הקשה שעבר הסתכם לעת עתה במפח נפש גדול, הוא מצא דבר בלתי רגיל כפי שציפה . המחשבה שלו התמקדה אמנם במשהו חדש לגמרי שעמד לדעתו להגיע אך המחשבה עצמה הייתה ישנה ולכן גירד בשקע העליון.

רק פעם אחת הובילה אות הדרך לתכלית שונה לגמרי, אולי בעקבות תקלה כלשהי , בתחילה נגע בו הפחד שמא לא יוכל להתמודד עם זאת , אך עם נענוע חוטמו החל הפחד להעלם והוא החל לחשוב על מצבו החדש כדבר טבעי .

כך עבר לו עוד יום בחייו של פלופ

ואולי אם יתמזל מזלכם אוכל לספר לכם על יום נוסף בחייו

נחיה ונראה כמו שאומרים אצלנו.