אתה באמת אהבת אותי?

אהבתי אותו, והוא אמר שהוא גם אהב אותי. שמו היה יפה בעיני שמו היה זוהר, ושמי היה רגיל: עדן.
היינו לא קרובים כל כך אבל הוא רצה להשאר איתי.
תמיד אהבתי אותו. מכיתה ז' ועד עכשיו- כיתה ט' .
הוא לא שם לב אליי כל השנים. עד שהייתי יותר מקובלת. בשנה האחרונה נהייתי יותר מקובלת כי נהייתי חברה של מלכת הכיתה. ומאז כנראה הוא נדלק עליי.
הייתי מאוהבת בו מאוד עד שזה קרה:
זה היה יום רגיל, אחרי בית הספר הלכתי לבית הוא לא היה באותו יום. ניסיתי להתקשר אליו אבל הוא לא ענה.
הלכתי אליו לבית ואמא שלו אמרה: "אממ.. זוהר לא פה!"
"אוקי.. איפה הוא?" שאלתי
"אממ.. הוא אצל חבר…!" אמרה, חשדתי בה קצת כי היא חשבה לפני שהיא אמרה משהו.
"אצל איזה חבר, את יודעת?" התעקשתי לדעת
"לא, ביי" היא אמרה וסגרה את הדלת.
הופתעתי למה היא נראת לי חשודה, כאילו שהם החביאו בבית שלהם גופה.
החלטתי ללכת אל החבר הכי טוב של זוהר: יואב.
"מי זה?" שאל יואב ופתח מייד את הדלת.
"היי" אמרתי לו
"היי" אמר
"זוהר פה?" שאלתי
"ממ.. לא" אמר
"אתה יודע איפה הוא?" שאלתי
"לא, יאללה בי" אמר וסגר את הדלת

-ההמשך בפרק הבא-