רומיאו ויוליה ערפדים
היא הסתכלה עליו במבט שונה עכשיו הוא הסתכל עליה כאילו היא היחידה בעולם הבעיה היחידה הייתה שהיא באה ממשפחת עוני והוא בא ממשפחה עשירה מאות שנים היה את הריב בין המשפחות אף אחד לא ידע למה… חוץ מבוגרי המשפחה ולילדיהם זה התגלה מתי שהתגלו כוחותיהם….
יומנה של ערפדית:
ישבתי בחדרי ואז אבי נכנס אכלתי עוגיות הוא שאל "אפשר להיכנס" "ברור אבא כנס" ישבתי על המיטה הוא התיישב על ידי אין לי חדר גדול וגם במקום דלת יש וילון אני באה ממשפחה ענייה מאד הוא התיישב ולקח עוגיה ואמר "לואיז אני יכול לשאול אותך משהו?" "כן אבא…" "בזמן האחרון הרגשת סחרחורות?" "כן אבא איך אתה יודע?" "תקשיבי לואיז אני זאת אומרת לי כאילו איך אני יסביר לך… את משושלת ארוכה של…ערפדים" נגסתי בעוגייה ונעצרתי בביס התחלתי להשתעל אחרי שנרגעתי הלכתי לקחת כוס מים מהמטבח אבי בא אחריי אמרתי לו "אבא מה לקחת?… שוב שתית?" "לא…אני שפוי לגמרי אני ערפד אמך ערפדית… אחייך הגדולים ערפדים…חשבנו שאת לא תהיי כי בדרך כלל אם יוצא בת ועוד אחרי ארבעה בנים היא לא מקבלת את הגן הזה" "אבא תקשיב לי טוב!…. אין דבר כזה ערפדים תהיה מעט שפוי אוקי… אני באמת שוקלת עכשיו אם להכניס אותך לבית משוגעים" שתיתי את כל המים אבי קם לקח סכין ודקר את עצמו התחלתי לצעוק אמא באה במהירות היא לא נלחצה בכלל התחלתי לבכות ואז היא אמרה "אל תעשה שטויות כאלו ליד הילדה" היא הוציאה לו את הסכין מהבטן וראינו איך לאט לאט מתאחה לו הפצע הסתכלתי עליו כלא מאמינה רצתי לחדר אבא שלי רצה לבוא אחריי אבל אמי עצרה אותו…לאחר חודש מהתקרית הזאת נרגעתי והבנתי הכל על ערפדים…אבי הסביר לי ואימנו אותי אמרו לי שבכל ערפד יש משהו מיוחד נגיד לאמי יש כוח לקרא מחשבות…
יומנו של ערפד:
לפני חודש גיליתי שיש לי כוחות מדהימים… הבנתי שאני ערפד לא האמנתי עד שאמא שלי באה ודיברה איתי באותו הזמן הייתי בפלייסטיישן היא אמרה לי שהמשפחה השניה שאנחנו צריכים להרוג יש שם ילדה אני אמור לגרום לה סבל והתעלל בה היא איתי בבית הספר פחות או יותר הקשבתי… ועוד היום התחלתי במלאכה היא הייתה בלוקר שלה היא הוציאה ספרים התקרבתי אליה ודחפתי אותה היא נפלה היא הסתכלה עליי בעניים הגדולות שלה היא קמה על רגליה והרימה את הספרים היא אמרה "תקשיב לי טוב נסיך מפונק גם אני יודעת להרביץ" ונתנה לי בעיטה חזקה התחילו לצעוק סביבנו "מכות מכות" והילדה אמרה "אתם לא תראו שום מכות" היא הסתובבה והלכה היא הילדה הראשונה שמעזה לדבר אליי הלכתי לאמי וסיפרתי לה מה שקרה והיא אמרה "כל הכבוד לך …. אבל תיזהר אוקי?" "ממה להיזהר?" שאלתי והיא אמרה "הילדה הזאת חזקה יותר מכל דבר אחר על כדור הארץ היא באה משושלת של ערפדים רעים מאד…" היא הביאה לי דם לשתות ואמרתי לה "איכס לא רוצה" אבל כשהרחתי לא יכולתי להתאפק וקפצתי על הכוס וביקשתי עוד והיא נתנה לי עוד כוס… מוזר עד לפני חודש לא האמנתי בשטויות האלו… והיום אני שותה דם… באמת אני מרגיש מוזר ליד ילדים אנושיים בא לי לאכול אותם אני מריח את דמם וממש מתמקד על העורק הראשי…
יומנה של ערפדית:
היום ילד אחד מפונק הוא המלך של בית הספר ניסה להרביץ לי אמי אמרה לי שאני צריכה להתרחק ממנו כי גם הוא ערפד… היא אמרה לי ככה "הילד הזה חזק מאד הוא בא משושלת כל כך רעה … הם הרגו את משפחתי … אל תתקרבי אליו ואל תגרמי לו סבל כי יכול לגרום לך פי שתיים סבל טוב ילדתי?" הנהתי והיא יצאה מן החדר בשעה 10 בלילה יצאתי מהבית לזרוק את הזבל ראיתי את אותו הילד מהבית ספר צוחק בקול רם הוא הסתכל עליי במבט חטוף ואז התחיל להגיד "ילדת אשפתות" נכנסתי לחדרי… למה אני כל כך ענייה? נמאס אני רוצה חיים כמו שיש לילד המפונק הזה נשכבתי על המיטה והתחלתי לנסות למצוא את הכוח המסתורי שלי…. אבא שלי נתן לי לשתות היום דם זה כל כך טעים ומרענן והוא אמר לי שזה דם של חיות ושאסור לי לנשוך אנשים… והוא תמיד שם לי בקבוקון קטן בתיק ככה אם אני לא יוכל להתאפק… זה עדיף מלנשוך מישהו הוא הסביר לי כל מיני טריקים ואמר לי שאם אני נושכת בן אדם לא לבוא לעורק הראשי זה יהרוג אותו אלה ללכת לצד השני בצוואר
יומנו של ערפד:
כבר שלושה ימים שלא שתיתי דם… אני כל כך תשוש הייתי היום בבית הספר הלכתי מותש רציתי כל כך לתת נשיכה באחד הילדים חברה שלי באה היא חיבקה אותי והרגשתי את דמה זורם נישקתי אותה בפה ואז עברתי לצווארה והיא אמרה "לא פה מאמי" הוצאתי את שיניי ואז הילדה הזאתי שאני צריך לגרום לה לסבול ראתה אותי היא רצה אליי ותפסה בידי וגררה אותי חברה שלי נלי התחילה לצעוק עליה ראו לי את הניבים ואז היה צלצול וכולם יכולים לראות עכשיו את השיניים שלי וזה אסור אני לא ידעתי מה לעשות אז אותה ילדה שהייתי צריך לגרום לה לסבול נישקה אותי כדי שלא יראו את השיניים נירא כי פצעתי אותה מעט עם הניבים היא משכה אותי החוצה והפסיקה להתנשק איתי… לא רציתי שהיא תפסיק ישבנו תחת עץ והיא נתנה לי בקבוקון קטן שתיתי את כולו הסתכלתי עליה לא ידעתי איך אני אמור לשנוא אותה עכשיו היא קמה מתי שניביי חזרו למקומם ואמרה "תשאיר אצלך את הבקבוק " והלכה ואז צעקתי לה "מה שמך?" היא הסתכלה לרצפה ואמרה לי "אם תספר למישהו שהתנשקנו אני ירצח אותך" היא הסתכלה עליי שונה… כאילו היא כבר לא שונאת אותי… ואז אמרתי לה "כל הבית ספר ראה אותנו…" אך היא לא ענתה
יומנה של ערפדית:
אני נישקתי את הילד הזה שאני אמורה לשנוא אך איני מצליחה אני לא יודעת מה קורה איתי הוא כמעט נשך את חברה שלו בגלל זה עצרתי אותו לא בגלל שרציתי לעשות את זה אבל עכשיו אני באמת רוצה לנשק אותו שוב ושוב ושוב הוא פצע אותי מעט עם ניביו אבי הביא לי אוכל ואז אמרתי לו "אני רוצה דם…" הוא הסתכל עלי ואמר "את יודעת שזה ממכר?" "לא אכפת לי" אמרתי הוא הסתכל עליי הלך והביא לי כוס אחת של דם אמרתי לו "תודה…" והוא יצא מן החדר הפצפון שלי למחרת הלכתי לבית הספר וכמה בנות חיכו לי בכניסה הן הסתכלו עליי ואמרו "את יודעת שמייקל בחיים לא יצא איתך?… חבל שנישקת אותו אתמול עכשיו אל תתפלאי אם החברה שלו נלי תעשה לך משהו" לא עניתי להן והלכתי ואז בדיוק באותו הרגע שמעתי מישהו קורא לי מליד העצים הסתובבתי זה היה מייקל הילד שאני אמורה לשנוא הוא משך אותי ביד ונישק אותי הרחקתי אותו ונתתי לו סטירה ואמרתי לו "הדרך שלך לפגוע בי לא תצליח לך" הוא הסתכל עליי ואמר " אני חייב לפגוע בך אבל הנשיקה של אתמול הייתה אמיתית "
יומנו של ערפד:
נישקתי אותה שוב והיא חושבת שאני צוחק עליה ומנסה לפגוע בה…מה אני אמור לעשות עכשיו?….טוב אני צריך לזכור לשם מה אני פה להתעלל בה… מחר יש לי משהו ממש טוב לעשות…
יומנה של ערפדית:
הוא נישק אותי המפגר הזה והוא אומר שמה שהיה אתמול אמיתי ממש שקרן!…. אסור לי ליפול בפח הזה! אסור לי פשוט אסור לי אבל אני מוכנה ליפול בפח הזה שוב ושוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
!!!!!!!!!!! למה?…. יצאתי להתאמן היום וראיתי בן אדם הולך ביער נירא כי הוא איבד את הדרך הייתי רעבה וגם רציתי לדעת מה זה טעם של דם אנושי הלכתי אליו הוא נבהל וצעק אמרתי לו "תשתוק" אבל הוא לא שתק ואז כנראה שהוא שמע את צעקותיו בא הילד הזה מייקל מלך הכיתה שונאת אותו!!!או שאולי חייבת לשנוא אותו?…. הוא אמר לי "לא עושים את זה ככה" הוא לקח את בן האדם הסתכל עליו בעניים ואמר "אתה מרגיש סחרחורת קלה ואתה שבוי בידי" האיש נפל לזרועותיו התקרבתי אליו והוצאתי את ניביי ונשכתי אותו בצד שמאל התחלתי לשתות בתאווה אהבתי את זה כל כך ואז המייקל הזה הרחיק אותי ואמר "תיזהרי את תהרגי אותו" התרחקתי למרות שלא רציתי על שפתיי היה דם הבן אדם נפל לדשא מייקל התקרב אליי ואמר "יש לך פה דם" וניגב לי את השפתיים לאט הסתכלתי עליו בעניו והוא עליי ואז התנשקנו ותוך כדי נשיקה הוא אומר לי "יש לך טעם של דם" צחקתי ונפלנו לדשא הוא מעליי ואני מתחתיו הוא ניסה להמשיך לנשק אותי אך הקמתי אותו מעליי ואמרתי לו "דבר ראשון יש לך חברה דבר שני אני לא אוהבת אותך דבר שלישי אני יודעת שזה ניסיון לפגוע בי" והלכתי
יומנו של ערפד:
היא הלכה שוב!… אני יודע בדיוק מה אני צריך לעשות כדי לפגוע בה אני יגרום לה להתאהב בי ואז אני יבגוד בה ככה אומרים שנשבר הלב!…. הכי כואב… אבל מה יקרה אם היא לא תרצה אותי לי ישבר הלב?…
יומנה של ערפדית:
אני אוהבת אותו אבל אסור לי להתאהב בו היום מישהו זרק לי אבן על החלון הסתכלתי החוצה זה היה מייקל לקחתי את האבן וזרקתי אותה עליו ואמרתי לו "אני לא אוהבת אותך…" הוא הסתכל עליי ואמר "בואי רק לרגע…" סגרתי את החלון ויצאתי החוצה הוא אמר "אני אוהב אותך" הוא לקח אותי ביד ולקח אותי ליער… זה מן מקום כזה שערפדים מתאמנים בו… הסתכלתי עליו והוא עליי התיישבנו בתוך בית העץ הישן הוא עומד שם כבר יותר מ100 שנים טיפסנו שיניתי את צורתי לערפדית והוא הסתכל עליי ולא הוריד את עניו והוא השתנה לערפד הוא היה נראה יותר בוגר ושיערו הזהוב היה יפיפייה באותו הזמן התיישבנו זה לצד זה… והוא אמר "את..כאילו אני ואת … איך אני יסביר את זה ביחד?" "לא.." עניתי והמשכתי "אנחנו ממשפחות שונות.." "ואת לא חושבת עלינו? " "אין כזה דבר עלינו בחיים לא היה… מה אנחנו מבינים מהחיים אנחנו רק בני 17…" והוא אמר "את ההגיונית מבין שנינו אך אני יודע שאת אוהבת אותי כמו שאני אוהב אותך… " הסתכלנו אחד על השני נשכבנו על בית העץ רק שנינו
באותו הלילה קרה משהו מיוחד במינו
יומנו של ערפד:
שכבתי איתה… שכבתי איתה!… אתה מאמין?.. מישהו יאמין?… אני אוהב אותה אני רוצה לצעוק את זה מכל הקומות אני רוצה לצעוק את זה ברחוב אני אוהב אותך לואיז!!!!!!!! ומה אני צריך לעשות עכשיו?… המשפחות שלנו!… יכולים להרוג אחד מאיתנו על זה זה נקרא בגידה… לפחות אצל הערפדים
יומנה של ערפדית:
היום בבית הספר לא דיברנו …. רק הסתכלנו אחד על השני וממבטים הבנו הכל… שלא נוכל להיפגש יותר.. שלא נוכל להיות ביחד.. למרות ששנינו רוצים..אם מישהו יעלה עלינו אחד מאיתנו ימות הרי בגידה זה מיתה ישירה…אבל אני אוהבת אותו אני רוצה אותו…
יומנו של ערפד:
דיברנו דרך מבטים…אני אוהב אותה זה מה שניסתי לשדר לה כל הזמן! רק שאני אוהב אותה …אני לא יודע מה יקרה.. אבל אני שמח על מה שקרה לפחות…
יומנה של ערפדית:
הוא בא לבית העץ היום וסיפר לי שאבא שלו קרא את היומן שלו… ושיעשו משפט דמים ביני לבינו… משפט דמים זה מי ימות ומי ישאר חי … אני לא רוצה שהוא ימות החזקנו ידיים הרגשנו שזה הלילה האחרון שלנו ביחד…ובטח זה נודע כבר לאבא שלי… אני לא מבינה אני לא רוצה להבין מפרידים ביני לבין מייקל אבל אני אוהבת אותו כל כך!!! התחלנו לבכות.. או יותר נכון התחלתי לבכות… כשהסתכלתי עליו הוא היה נראה מעורער באותו הלילה ישנו זה לצד זה בבית העץ.. היה קר אך לא היה לי אכפת…
יומנו של ערפד:
עכשיו משפט הדמים… זה כמו בית משפט רק שהנאשמים קשורים בחבלים… ראיתי איך קושרים אותה ואיך קושרים אותי… ידעתי שזה הולך להיות הסוף… הסתכלנו אחד על השני היא הסתכלה עליי נואשת מהמצב… לא דיברנו היה אסור לנאשמים לדבר כל אחד קם ואמר למה הילד שלו אמור לחיות אבי אמר "הוא היורש של כל השושלת הארוכה הזאת והיא ילדה שיכולה להרוס את העולם.. הרי אתם יודעים למה היא נולדה.. או יותר נכון ממה… מדם ערפדים טהור!… לא דיממו לפיה דם אנושי… כמו שעושים לכל ילד אשר נולד או יותר נכון ערפד" ואז אביה קם ואמר "היא אולי יכולה להביא להרס אך היא יכולה להביא גם להתחלה חדשה אם נאמן אותה כמו שצריך" ואז אבי קם ואמר בתוקף "היא עדיין לא שולטת בכוחות שלה אסור לה לחיות" פה כולם השתתקו… הרי המשפחתי בעלי עוצמה
יומנה של ערפדית:
ואז נשמע קול הגזרה … "נמצא כי המת של היום תהיה לא אחרת מאשר לואיז דה לויצ'ו
אני ומייקל בכינו הוא השתחרר במהירות מהקשר ולפני שהרגו אותי הוא חיבק אותי ונישק אותי ואמר לי "אם את מתה אני אחרייך" אמרתי לו בבכי מר "אני לא רוצה שתמות" ניסו להרחיק בנינו אך ללא הצלחה התנשקנו במהירות ואז הסכין התקרבה לראשי… והוא עמד לצידי מחבק אותי בזמן שהדם יורד והוא לקח את הסכין והרג את עצמו
מאז רוחותיהם משוטטות ביחד בבית העץ הישן אז אם אתם רואים בית עץ ובהם זוג מתנשק תבינו שאלו רומיאו ויוליה הערפדים
תגובות (9)
ממש יפה, אהבתי
יאוווווווווווווווווווווו מסכניםםםם!!!!! :( :'(…. אני גם כותבת הרבה סיפרים על ערפדים… אבל בסיפורים שלי הם לא מודים שהם מאוהבים אחד בשני הם ממש מכחישים… אבל סיפור מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודהה זה ממש מעודד שמגיבים=]….
מיסכן..הוא כל כך אהב אותה.
חח הלוואי ואהבה כזאת הייתה במציאות… בגלל זה אני כותבת הרבה סיפורים על אהבה…זה נותן מין תחושה כזאת שאולי ו… מן תקווה קטנה.. לכאלו שכבר חוו אכזבה…
זאת רק אני אבל כל השפרים שלך כאלו מדהימיםםם!!!!!
אני ממש רוצה חלק שני של "החיפוש אחר זהותי" ולעוד מלאאאא
ושכחצתי להוסיף שכלל פעםם (אבל באמת שכל פעם) אני נהניית מחדש
תודה רבהה לך…. זה מעודדד
תודה רבהה לך…. זה מעודדד