פרדוקס – פרק 4

ראיתי בבירור כמה רותי לחוצה. היא לקחה אותנו לחדר צדדי, איזה חדר אומנות שהפך למשרד. היא רצתה להכין לנו תה, אבל בטעות שפכה לכוס חלב והכניסה פנימה תיון. לא רציתי כל כך לבדוק מה הטעם של חלב פירות.
הידיים שלה רעדו בזמן שעשתה הכל, אבל איכשהו היא הצליחה שלא לשפוך שום דבר. היא התיישבה על הכיסא ואז הסתכלה על שלושתינו.
"מה קרה?" שאלתי.
רותי החליקה בעדינות קווצת שיער מאחורי האוזן שלה.
היא הסיטה שיער וחשפה לפנינו מעין בליטה, כמו הבליטות האלו של הסרטים המצויירים, אחרי שכדור בייסבול פגע בה בראש.
"מה זה?" שאלה סתיו.
"קרן" אמרה רותי.
"קרן?" שאלה סתיו מבולבלת.
"אז יש לך קרניים?" שאל תומר.
"כן" אמרה רותי "ועכשיו אני צריכה להסביר לכם, אני עומדת לבנות לכם עולם חדש, אבל המיתולוגיה היוונית, היא לא מיתולוגיה".
"אף פעם לא קראתי אותה" אמרתי.
"אז אני אספר" אמרה רותי "קודם כל, הכל התחיל מגאיה, אלת האדמה, היא האמא של כולם, היא יצרה את אוראנוס, אל השמיים וביחד נולדו להם הטיטאנים, הקיקלופים ועוד. לטיטאנים נולדו האלים שמרדו בהם והורידו אותם מהשליטה.
האלים שולטים בעולם עכשיו".
"במידה וכל זה נכון, איך זה אמור להשפיע על החיים שלנו?" שאל תומר "אנחנו צריכים להתפלל אליהם עכשיו? כי עד עכשיו לא עשינו את זה".
"זה קשור לרצח?" שאלתי.
רותי לא ענתה, רק הביטה בחוץ במבט מזוגג.
"מה קרה?" שאל תומר.
"במיתולוגיה מסופר שהאלים נהגו לרדת לכדור הארץ, להתאהב בבני אנוש, ואז היו נולדים להם ילדים, חצי אלוהיים חצי אנושיים" אמרה רותי.
"והם היו בני אלמוות?" שאלתי.
"את מספרת לנו את זה כי אנחנו כאלה או משהו? חנה הייתה כזאת?" שאל תומר.
"חנה לא הייתה כזאת, אבל היא הייתה קורבן" אמרה רותי.
"קורבן? למה?" שאלה סתיו.
"זה בגלל ש…, היצור שתקף את חנה חיפש אתכם, הוא מצא אתכם" אמרה רותי.
"אז אנחנו צריכים להתחבא?" שאלתי.
"לא בדיוק, אתם צריכים להגיע למחנה" אמרה רותי.
"מחנה?" שאלתי.
"מחנה לחצויים" אמר רותי.
…