אל הלא נודע פרק 5

"את שברת את הקיר" אמרתי מבוהלת,"איך עשית את זה?".
"אין לי מושג,אפילו לא כואבת לי היד" היא הסתכלה על היד ווידאה שהיא בסדר.
"זה הכוח" שמענו את הקול שוב.
"תמי את מבינה מה עשית עכשיו?"אמרתי בהתרגשות.
"אני חוששת שאני מבינה" אמרה בביישנות, יש לך כוח,ועכשיו ניראה לי אפילו שמשאית בשבילך זה כלום."אמרתי וצחקתי,"בואי נבדוק עם את צודקת" אמרה ושתינו יצאנו לבחוץ לראשונה זה שבועיים.

"תמי לאן נלך??מה נאכל?? מאיפה נשיג כסף??"אמרתי,"נמצא עבודה איפה שהוא,ובלילה נדאג לשינה" אמרה בביטחון מלא במה שהיא עושה.
בסוף אחרי בערך 4 שעות מצאנו מישהו בחנות גלידה שרצה להעסיק אותנו,לא היינו רגילות לעבוד אז בהתחלה זה היה לנו ממש קשה.
"את יודעת,אולי באמת נצליח להסתדר בחוץ איכשהו" אמרתי,"סליחה,אבל שמעתי את השיחה שלכן,אבל אולי אין לכן איפה לגור?" אמרה אישה אחת שעמדה קרוב אלינו וללא שמנו לב,שנינו לא ידענו מה לעשות,מצד אחת יהיה לנו איפה לגור מצד שני אנחנו לא מכירות אותה.
"לא זה בסדר יש לנו איפה לגור" אמרה תמי מהר כדי שלא תתחרט,"אוקי ,סליחה" אמרה והלכה.
"למה ,אמרת לה שיש לנו איפה לגור?" שאלתי אותה.
"כי אולי הזקנה שלחה אותה,מאיפה את יודעת?אני כבר לא לוקחת סיכון!!" אמרה, ושכנעה אותי שזה באמת יכול להיות מסוכן.
"סליחה, אבל הייתי חייבת להישאר להקשיב כי לא הייתי בטוחה,אבל, מי זאת הזקנה הזאת??ולמה אתן שיקרתן לי???" האישה ממקודם שאלה.
"אהה……" תמי לא ידעה מה לומר,ואז שמענו שוב את אותו קול אומר "זה בסדר,תגידו לה".
ואז כבר ידענו מה להגיד "אנחנו רוצות,אבל לא תאמיני לנו" אמרנו יחד.
אני האמין לא משנה כמה זה מופרח אמרה בחינניות והציע לנו שוב לבוא ביתה.
ביתה היה מאוד חמים וחביב, היא גרה עם בתה אחרי שהתגרשה מבעלה, לביתה קראו שירה, היא הייתה בת 14, כמונו.
"שירה את יכוה ללכת לחדרך שאלה אמה" וכשביתה הלכה סיפרנו לה את כל מה שאנחנו יודעות.
"אתן בטוחות במה שאתן אומרות??" וידאה בפעם החמישית שאנחנו דוברות אמת.
"ידענו שלא תביני" אמרנו באכזבה שלא הבינה אותנו "לא, אני מאמינה אני רק…לא משנה" אמרה מבולבלת "אתן בטוחות שאתן לא רוצות לישון אצלי".
"אנחנו לא רוצות להטריח אותך פשוט" אמרנו ופתאום היא קטעה את תמי "לא מה פתאום זאת לא טרחה בשבילי" אמרה בחיוך,"בסדר,תודה רבה,אני לא יודעת איפה הינו ישנות אם לא היית פה" אמרתי.
"אתן יכולות לישון בחדר של ביתי,היא מאוד תשמח" אמרה והביאה לנו שתתי כריות ושמיכות.
נכנסו לחדר של שירה,היא הייתה מאוד שמחה לקבל אותנו, היא הייתה יפה, היו לה עיניים כחולות ושיער חלק ובלונדיני, אבל היו לה גם המון שאלות.
"סליחה, אבל הייתי נורא סקרנית ושמעתי מה סיפרתן לאימי" אמרה שירה, ,"ממש כמו אימך" אמרתי בשקט שרק תמי תוכל לשמוע ושתינו צחקנו,עד שהבנו מה באמת קרה.
"שירה תראי לא היית צריכה לשמוע את זה, זה היה דבר פרטי ו…"
"אני יודעת ואני ממש מצטערת" קטעה אותי.
"שירה,את לא יכולה לספר זאת לאף אחד,אוקי?" אמרתי "ומה ששמעת את צריכה מהר לש…" ואז ראיתי את השרשרת שלה, שהיא בדיוק כמו שיש לנו על הצוואר.