פרדוקס – פרק 3

"אני אכין אותם" הבטיחה רותי "רק תבוא".
תומר נעץ בי מבט מלא משמעות.
"נהדר" אמרה.
שמעתי קול סגירת טלפון ולבסוף צעדים על אבנים.
רותי הלכה לכיוון הכיתה עד שלבסוף עברה את הקיר.
"אוי!, תומר, סהר" אמרה.
"כן?" שאל תומר ונעץ בה מבט של תמים.
"איזה יופי שאתם כאן.. אני צריכה לדבר אתכם" היא אמרה.
"על המבחנים?" שאלתי.
תומר החליק לי מכה על העורף כדי להציג את העובדה שהוא לא מרוצה ממני.
אני כתגובה החלקתי לו כאפה על הגב והוא התקפל קדימה.
"רותי!" קראה סתיו ובאה בריצה.
"יש צרות שם" אמרה סתיו.
"מה קרה?" שאלה.
"מצאו סימן בכיתה" אמרה סתיו "מצאו יד כרותה, וגילו שזאת חנה, על פי הדם".
רותי הייתה בשוק.
"בואו איתי" היא אמרה.
…
"זה יספיק?" שאל קסו.
"זה חייב להספיק" התעקש ליקאון. הוא סקר את סביבתו.
חם מידי לטעמו. עצים רשרשו בקרבת מקום כאשר רוח קרה עברה בשדות. ציפורים שפרשו אברותיהן עפו.
ליקאון וקסו שניהם התחבאו בתוך מערה שבה נטיפים טפטפו ויצרו אווירה של סרט אימה.
"איפה הבוס?" שאל קסו.
"אינך יכול לדבר איתו, אתה יודע היטב שאינך ראוי, ואין לכך צורך" אמר ליקאון בתוקפנות. ברק מבזיק בעיני הזאב הכסופות שלו.
"אבל באמת שהרחתי אחד שלישי" אמר קסו.
"הס! כסיל! השלישי לא חשוב, השניים הם חשובים, במיוחד ההוא, הריח שלו, ריח שמזכיר לי את הריח כאשר זאוס, מארה על ראשו, עשה לי את זה" אמר ליקאון והצביע על גופו.
אכן, ליקאון הפך לחצי זאב. גם כאשר לבש את צורתו האנושית נראה היה שהוא חיית פרא.
"אתה מוכרח לתקוף אותי?" שאל קסו.
"אינך מבין, אתה אחד מהסגנים היותר נוראיים שיצא לי לעבוד איתו" התלונן ליקאון.
קסו השפיל מבט ונדר בליבו שלא יתן לזה לקרות.
אז מה אם לא בחר כך בחייו, אלא הוכרח על ידי ליקאון, הוא לא יסכים לעבוד בשביל בוס ראשון מעורפל ובוס שני שיורד על מנת המשכל שלו. הוא היה יכול לזכות במה שקיווה לו, אילולא ליקאון, אבל היה זה מאוחר מידי. יותר מידי מאוחר…