אהבה אחרת| פרק 18- אמא עולה עלינו.

לפתע היא הבחינה בדלת המחסן שהייתה פתוחה, היא הביטה בה בהפתעה, פתחה את האור ונכנסה למחסן.
היא הרימה את קופסת השימורים הריקה והביטה בי בכעס.
"מי התארח אצלנו כשלא הייתי בבית?!" היא שאלה אותי בחשד.
"אה…אה…אף אחד…" גמגמתי והשפלתי את מבטי לרצפה.
"בטוח? כי אני רואה שהיה לו מאוד נוח." היא פזלה לעבר הציפה שהייתה פרוסה על רצפת המחסן הקרה.
"אה…" המשכתי לגמגם.
"יש לך משהו לומר על זה?" היא הצביעה על הציפה.
"אני ישנתי כאן!" שלפתי תירוץ מהכיס.
"למה דווקא כאן? יש לך את החדר שלך, את החדר שלי ואת הסלון!" היא המשיכה לחקור.
"אהה…כי הרצפה…אממ…מאוד נוחה!" המשכתי לשקר.
"מה נוח ברצפה קרה מאבן?" היא הרימה את גבותיה כלא מאמינה.
"אהה…זה טוב לעמוד השדרה," אמרתי וגירדתי בראשי. "אפילו טוב מאוד!" חיזקתי את מה שאמרתי.
הבחנתי בכך שמייקל שכח את הנייד שלו במחסן ופזלתי אליו,
לפתע בקע צלצול צורם והמכשיר החל להבהב ולרטוט.
"ומה זה?!" התעצבנה אמא והרימה את המכשיר.
"אה…זה…זה…" ניסיתי למצוא תירוץ שיספק את אמא.
"מה זה?" היא שאלה שוב.
"זה…זה…" המשכתי לגמגם. "זה…פלאפון…" אמרתי בשקט.
"אני יודעת שזה פלאפון," היא אמרה בחשד. "אבל של מי הוא?" היא תבעה לדעת.
"אממ…של…שלי." שיקרתי במצח נחושה.
"אבל יש לך מוטורולה וזה סמסונג!" היא אמרה בהפתעה.
"חברה נתנה לי אותו…" שיקרתי. "כי הפלאפון שלי נשבר ואח שלה מתקן לי אותו." המשכתי לתרץ.
הפלאפון המשיך לרטוט ולנדנד ואמא החליטה לענות.
"היי ג'יין, זה מייקל, שכחתי כאן את הנייד שלי." קולו של מייקל בקע מתוך המכשיר.
אמא ניתקה את השיחה והביטה לעברי בכעס.
"יש לך משהו לומר על זה?!" היא שאלה באיפוק.
"אה…" גמגמתי.
"אני רואה שלא." היא קטעה אותי. " בכל מקרה, את לא תישארי לבד כשאני אסע למיאמי!" היא אמרה בכעס.
הצלצול בדלת קטע את הריב הסוער שלנו…