תפוח אסור ~ פרק שני

רחשים של נוכחות העירו אותי מנמנומי על הענף הקבוע שלי על העץ,
פקחתי את עיני האפורות והקשבתי לכל רחש,
הצבע אזל מפני כשגיליתי מי עומד מטרים ספורים ממני על העץ הסמוך,
הוא היה גבוה, רגליו היו יציבות וחזקות,
הוא היה שרירי ושזוף בערך כמוני ועיניו הירוקות חיפשו משהו בין העצים האחרים,
לא נראה לי שהוא הבחין בנוכחותי על הענף,
אבל ליתר ביטחון לא רציתי לגרום לא להבחין בי אז המשכתי לשבת על הענף לחכות שהסתלק.
בחנתי אותו – עמידתו על הענף הייתה יציבה מאוד ואחיזתו בקשת שלו הייתה רפויה,
מה שאומר? הוא בהחלט לא הבחין בי.
נשמתי עמוקות ועליתי בשקט ענף אחד נוסף למעלה כדי לשפר את נקודת מבטי על האזור,
אך הענף שטיפסתי עליו היה הרבה יותר חלש מהענף שלי אך לא יכולתי להסתכן בירידה חזרה לענף שלי כי עצם הירידה תגרום הרבה רעש וזה משהו שמאוד רציתי למנוע,
איני יודעת כמה זמן ישבתי בחוסר נחת על הענף ההוא
אך מה שכן ידעתי – הוא עומד להישבר,
הנער עדין לא זז ממקומו ולא נראה כאילו הוא מתכוון לעשות זאת בקרוב.
נאנחתי חרישית, הענף נשבר.
נחתתי על הארץ והתעלפתי.
מה שידעתי, דיי בטוח שהוא הבחין בי עכשיו.
***