יומני היקר 2- פרק 8

יומני היקר 2- פרק 8

*נקודת מבט – שון*
"היי" אמרו ג׳ני והחבר החדש שלה, לואיס, ביחד כאשר הגיעו לשולחני. 
"היי." אמרתי בקרירות בעודי מנסה להימנע ממבטה של ג׳ני. 
"הכל בסדר?" שאלה ג׳ני בדאגה ונגעה קלות בכתפי. 
"הכל מושלם." אמרתי וזייפתי את החיוך הכי טוב שלי. 
ג׳ני הסתכלה עליי במבט של ׳אני לא מאמינה, נדבר על זה אחר כך׳ והתיישבה ליד לואיס. 
"אז מה אנחנו עושים פה?" שאל לואיס בחיוך והסתכל על ג׳ני. 
"הלוואי וידעתי את התשובה לשאלה הזו." אמרה ג׳ני והסתכלה עליי. שיט. מה אני אומר עכשיו? 
"אממ.. א-אני ייסדתי את הפגישה הזו." אמרתי בקול לא ברור. 
"האה, למה?" שאל לואיס והסתכל עלי במבט מבולבל. 
"התגעגעתי לג׳ני." אמרתי והסתכלתי על ג׳ני. 
"ומה אני עושה פה?" שאל לואיס. 
"לא רציתי שתחשוד שג׳ני בוגדת בך." אמרתי וראיתי איך עיניה של ג׳ני מתחילות לנצוץ ודמעות מתחילות לזלוג. 
"האה, אוקי." אמר והניח את ידו על גבה של ג׳ני. 

*נקודת מבט – ג׳ני*
"לא רציתי שתחשוד שג׳ני בוגדת בך." אמר שון והרגשתי דמעות עולות בעיניי.  
"האה, אוקי." אמר לואיס והניח את ידו על גבי. 
ידעתי מה זה אומר. It's show time. 

-פלאשבק-
"אז איך אני גורמת לו להאמין שיש לי חבר?" שאלתי את לואיס בדרך למסעדה. 
"זה לא קשה, רק צריך להתנהג כמו חברים. את יודעת נשיקה, חיבוק, דברים כאלה." אמר כאילו זה מובן מאליו. 
"אוקיי, ומתי אדע להתחיל להתנהג כמו ׳חברה׳ שלך?"
"קודם כל תשבי לידי, לא לידו. ואז, כשאתן לך את הסימן תניחי את ראשך על כתפי. הרבה זוגות עושים את זה."
"ומה יהיה הסימן?" 
"אממ.. כשאני אניח את היד שלי על הגב שלך, ככה." אמר והדגים למה התכוון. 
-סוף פלאשבק-

הנחתי את ראשי בעדינות על כתפו של לואיס. בדיוק כמו שאמר לי בדרך לכאן. 
בזווית העין שלי ראיתי איך עיניו של שון מתמלאות בכאב. 
לרגע עברה במוחי המחשבה שזו התעללות גדולה מדי ואני צריכה להפסיק. 
אבל אז נזכרתי שזו הדרך היחידה ששון יאמין שיש לי חבר. 
"א-אני צריך ללכת." אמר שון לפתע וברח מהמסעדה. 
"מה?" אמרתי מופתעת והסתכלתי על שון רץ לעבר היציאה מהמסעדה. 
"אני חייבת ללכת אחריו." אמרתי וקמתי ממקומי אך משהו עצר אותי מלהמשיך, ידו של לואיס.
"מה אתה עושה?" שאלתי והתסכלתי עליו ואז על ידו. 
"אני יכול לשאול אותך את אותה שאלה. מה את עושה? את לא יכולה ללכת אחריו." אמר והחליש את אחיזתו בידי. 
"ולמה לא?" שאלתי מעט מרוגזת. מי הוא שיאמר לי מה מותק לי לעשות ומה לא?
"כי את לא יכולה." אמר והתחמק ממבטי. 
"למה לואיס?" שאלתי, יותר עצבנית ממקודם. 
"כי זה לא הגיוני שאת תלכי לאקס שלך ותשאירי את חבר שלך לבד במסעדה."
"מה?" שאלתי בטון מבולבל. למה הוא מתכוון.
"לא משנה. פשוט תשארי פה. תאמיני לי זה לטובה." אמר ומשך אותי בחזרה לכיסא.
"אוקי?" אמרתי בקול מבולבל.  
"תסתכלי עלי רגע." אמר לואיס לפתע. "יש לך ריס ליד העין." אמר והתקרב לפרצופי ואז נשף קלות ליד העין. "זהו."
"אוקי." אמרתי והבטתי קדימה. משהו מוזר בילד הזה. 

*נקודת מבט – שון*
כשהיא הניחה את ראשה על כתפו הרגשתי את ליבי נשבר לאלף רסיסים. 
"א-אני צריך ללכת." אמרתי לפתע וברחתי מהמסעדה. 
אני לא מאמין שזה נכון. אני לא מאמין שהכל נכון. 
לג׳ני.. יש חבר. היא התגברה עלי. היא המשיכה הלאה. 
אני לא מאמין. 
ברחתי אל מחוץ למסעדה. האוויר הקר מכה בפני חזק. 
"אני לא מאמין." אמרתי בקול שבור. דמעות אחדות הצליחו לברוח מעיני.
המשכתי ללכת עוד מספר צעדים ועצרתי ליד ספסל שמשקיף על המסעדה. 
דרך החלון הצלחתי לאתר את ג׳ני ולואיס. ג׳ני עמדה אבל לואיס החזיק בידה. 
הם דיברו על משהו. וג׳ני לא נראתה מחויכת.
לא הצלחתי להבין את דבריהם אבל אחרי כמה שניות לואיס משך את ידה של ג׳ני בחזרה לכיסא. 
לרגע כבר דמיינתי איך אני חוזר למסעדה ומרביץ ללואיס על זה שהוא הכאיב לג׳ני.
כבר הייתי בדרכי למסעדה כשראיתי את הדבר הכי נורא שיכולתי לחשוב עליו. 
לואיס נישק את ג׳ני.