מורעל ~ פרק שישי

החדר היה ענקי,
יפיפה, הקירות היו עשויים מויטרינות חד צדדיות
(כולל הרצפה),
הכל היה גדול כ"כ .
ליד הקירות היה מיטות קומתיים עשויות עץ בהיר, וחלקים מהרצפה היו עשויים מעץ בצבוע לבן. חלקים מהקירות היו גם הם מבטון והיו תלויות עליהן תמונות של כל יושבי החדר, תעודות ותמונות מחזור.
רק בתמונה אחת מכל התמונות הייתה נערה.
זו תמונה מלפני 10 שנים.
"היא מתה," שמעתי קול מאחורי, הסתובבתי בבהלה,
זה היה זאק,
"יותר נכון, נרצחה." אמר ג'רמי ביובש.
"היא הקימה את האחווה שלנו." אמר. שמעתי את הכאב בקולו.
"היא הייתה אמא של ג'רמי…" לחש לי זאק.
הרגשתי כאילו מישהו הכניס לי אגרוף לבטן.
מן תחושה לא ברורה המערבבת רחמים, כאב וצער.
תחושה מוכרת אבל לא מוכרת.
חייכתי אל ג'רמי בעצב. ניגשתי אליו וחיבקתי אותו.
"זה בסדר," חייך.
"אני אחשוב על זה…" הודעתי ויצאתי מהחדר.
***
לא הייתי שקטה בעניין הזה.
לנסות להתקבל לאחווה שאחד מהתנאים שלה היא מגורים באותו חדר עם גברים. רק גברים.
אבל היא ידעה שזה לא היה מה שהטריד אותה.
היא חששה מאיך שאימה תגיב על זה…
היא ניגשה למזכירות,
מנסה לשווא לסדר את המחשבות בראשה.
היא נכנסה למזכירות ובהיסח דעת ניכנסה בגבו של ניק.
"פעמיים ביום…" אמר בחיוך מעול ביאוש.
חייכתי בביישנות.
"יש לי עצה בשבילך," אמר בחיוך,
הסתכלתי עליו בתהייה.
"חשבת פעם.., לא יודע…, אולי להסתכל לאן את הולכת?" עקץ.
"אני לא האשמה היחידה." עקצתי בחזרה.
"סליחה?" אמר בעלבון,
"את בהחלט האשמה היחידה," פתח בויכוח חסר טעם,
"אני מודע לעובדה שאני נראה טוב ואני גבוה ושריר והכל אבל חשבת אולי על פשוט לגשת אלי ולדבר? זה היה הרבה יותר נחמד…" עקץ שוב,
"אין לי זמן בשביל זה." הודעתי לו,
הוא היה מבואס.
"אוף איתך." אמר בחיוך ויצא מהמזכירות.
פניתי למזכירה "אני צריכה למלא עוד תופס…",
נראה שהיא זיהתה אותי מהבוקר והגישה לי תופס ועט.
חתמתי על הטופס והגשתי לה אותו בחזרה.
היא חייכה אלי. "מקווה שנהנית ביום הראשון שלך",
"גם אני," אמרתי לעצמי "גם אני…".
"מה?" שאלה, מנסה להבין מה אמרתי,
"לא.., זה שום דבר…" מילמלתי ויצאתי משם.
ניגשתי לג'יפ של ארו, הוא כבר עמד שם חסר סבלנות.
נואש כמוני לסיים את היום הזה…
"איך היה היום הראשון?" שאלנו אחד את השני בתיאום,
צחקנו צחוק גדול ומשוחרר….