תנו לגדול בשקט ~פרק 27~

רופא בחלוק לבן ניגש אלי והסתכל על הצינורות שחוברו אליי .
הוא התחיל להזיז אותם ורק אז הבנתי שאני מחוברת לכל מיני מכשירים . מה קרה לי !?
מיששתי את הראש ותחבושות הייתה שם . שנגעתי זה כאב .כאב מאוד
"בוקר טוב מור" אמר לי הרופא בחביבות
"לי קוראים אביב ,ואני הרופא שלך"
חייכתי חיוך קלוש ,הסתכלתי על תומר ,הוא נרא מוטש . כמה זמן אני פה ?
"מורוש ,אנחנו צריכים שתעזרי לנו ,ותגידי לנו מה הדבר האחרון שאת זוכרת " אמר אביב הרופא
הפעלתי את גלגלי המוח שלי לאט לאט וניסיתי להיזכר
"אה .." אמרתי בקול רועד נזכרת לאט לאט "אני זוכרת שהייתי עם חברה שלי,היא סיפרה לי משהו ,ואז אני חושבת שהתעלפתי ,וחלמתי חלום מוזר " אמרתי

"אוקי " אמר הרופא ורשם משהו באייפד שלו
"מה קרה לי ?" שאלתי ממשת את הראש שלי
"אל תגעי בזה ,זה רק יחמיר " אמרה האחות שעמדה ליד אביב
"את התעלפת וקיבלת מכה חזקה מאוד בראש ,שגרמה לך לאבד את ההכרה לכמה ימים" אמר אביב בקול רציני
"כמה ימים אני ככה?" שאלתי מופתעת
"שלושה" ענה הרופא
"הבחור הזה שפה " אמר אביב והצביע על תומר "לא זז מכאן מהרגע שאת פה "
"גם ההורים שלך היו פה " השלימה אותו האחות.
הם עשו לי כמה בדיקות ויצאו מהחדר
תומר ניגש אליי .
"אני כל כך דאגתי לך." הוא אמר לי וחיבק אותי.

ישבתי לי במיטת חולים והבטטתי בתומר "מה בדיוק קרה לי ?" שאלתי
"את התעלפת,קיבלת מכה,פתחת את הראש ,ואיבדת את ההכרה".אמר תומר בצער
"ואו' אמרתי בציניות
"אנחנו כל כך דאגנו לך !" הוא אמר "תיכף גם המשפחה שלך תבוא "
"אני אשתדל לא לעשות את זה שוב " אמרתי וצחקתי ,תומר הצטרף לצחוקי

"הווו היפיפיה הנרדמת !" אמר יוגב ונכנס לחדר
"הוו מתוקה שלי !!" צעקה אמא וחיבקה אותי

"מור !" צעקה מאיה אחותי ורצה לתת לי חיבוק ,"ציירתי לך ציור " היא אמרה והחזיקה דף.
התרגשתי לראות את כולם ,הייתי זקוקה לחיבוקים ,במיוחד אחרי החלום המוזר עד מאוד שלי.
"איפה רומי ?" שאלתי לפתע ,אחרי שכולם כבר נרגעו
"אה " אמר יוגב כדי למשוך זמן "היא תגיע יותר מאוחר "
הנהנתי ונשכבתי במייטה . כאב לי הראש. כל כך כאב לי הראש .שהייתי מוכנה למות רק כדי שהכאבים ייפסקו
"היית כל כך חסרה לנו" אמר תומר בלבביות .
שמתי לב שהוא שינה את השיער ,הפוני השטני שלו,שהיה יפה,עכשיו היה מורם למעלה במין מוקפציות כזאת.זה היה
ממש יפה. הבליט לו את העיניים הכחולות והריסים הארוכות שלו
"אז מה הפסדתי ?" שאלתי
"לא הרבה " אמר יוגב
בדיוק נכנסה רומי
"מוווווור !!" היא צרחה "אני לא מאמינה !"
"רומי" עניתי לה חזרה .היא התכופפה אלי ונתנה לי חיבוק
"אני כל כך שמחה שהתועררת !"
"גם אני " עניתי לה .נזכרת בחלום
__
אחרי שכולם כבר הלכו ,חוץ מתומר ואמא כמובן ,(הרי מישהו צריך 'לשמור' עלי בלילה)
הרשתי לעצמי לנמנמם קצת . אבל רק קצת . לא רציתי לפספס הזדמנות להיות עם תומר לבד
"טוב אז אני הולכת בנתיים לחדר השני" שמעתי את אמא מתוך שינה "תישן גם אתה קצת .אם תרצה נתחלף בלילה"
"זה בסדר דליה ,אני אסתדר " תומר אמר וחייך את חיוכו הכובש.
התעוררתי לאט לאט מפהקת בעדינות
"בוקר טוב יפה " הוא אמר וחייך
"היי" עניתי לו הוא התקרב אלי והתיישב על ידי .
"מתי אני משתחררת הבייתה ?" שאלתי בתקווה
"אני לא יודע ,זה תלוי בהחלטת הרופאים ,ובהרגשתך." הוא אמר והסתכל עליי
"הלוואי שזה יהיה בקרוב " אמרתי
"אל תדאגי" הוא אמר לי ונתן לי חיבוק קצר
היה לי כיף עם תומר ,תמיד שהייתי איתו הרגשתי..אחרת .הייתה לי איתו הרגשה שאני מוגנת .
__
התעוררתי בבוקר ,והבטתי אל עבר הכיסא שתומר ישב בו עד לפני רגע ,אבל תומר לא היה שם.