תנו לגדול בשקט ~פרק 24~

טבעתי לתוך המיטה מוצפת במחשבות . לא זה לא קורה לי .
ואז נשמעו דפיקות בדלת..
"מור?" זאת הייהת רומי "אני יכולה להיכנס בבקשה ?"
קמתי ופתחתי לאט לאט את הדלת
"מה ?"
"אני חושבת שאנחנו צריכות לדבר " היא אמרה והביטה עלי
"יופי שאת חושבת " אמרתי ברוגז
"מור ,בבקשה אל תכעסי עלי "היא אמרה "אל תעשי את זה יותר קשה ממה שזה " היא אמרה והסתכלה על הריצפה
"כן אני מקשיבה " אמרתי והתיישבתי בקצה המיטה
"אני.." היא גימגמה
"את התנשקת הרגע עם אח שלי !" השלמתי אותה
היא תקעה את מבטה לרצפה ולא אמרה מילה
"אני מפריע ?" זה היה יוגב
אף אחד לא ענה
"תראי מור " הוא אמר "זה באשמתי , הכול עלי ,רומי לא אשמה בכלום " הוא אמר ולקח נשימה
"אני מצטער שלא אמרנו לך כלום "הוא הסתכל עלי
"רומי מה עשית בכלל בבית שלי ?"
"אני הייתי צריכה לבוא להגיד לך משהו ." היא הסתכלה עלי
"מה היית צריכה להגיד לי ?" שאלתי בסקרנות
"זה לא משנה עכשיו " אמר יוגב ."מה שהיה ,היה "
"מתי זה התחיל בכלל ?" שאלתי
"מהיומולדת שלך ,בלילה " .אמרה רומי מיד
לקחתי נשימה עמוקה
"בסדר ,אתם לא חייבים לי הסברים ,רק הופתעתי זה הכול" אמרתי וחיבקתי את רומי
"תודה ' אמרה רומי "ידעתי שתביני"
"אז רגע ,זה אומר שאתם ביחד ?" שאלתי מבולבלת,למען האמת זה גם הגעיל אותי .
"סוג של " אמרה רומי .
"טוב אחותי היקרה ,אני חושבת שזה מסוג הדברים שלא עינייך " אמר יוגב וצחקק
הוצאתי לו לשון "אל תדאג ,רומי תספר לי הכול " אמרתי וחייכתי לרומי
"טוב בנות ,אני הולך . "יוגב אמר ויצא מהחדר ,משאיר אותי ואת רומי לבדנו .
"אז בכל זאת,מה רצית להגיד לי רומי ?" שאלתי בסקרנות
"עזבי זה לא חשוב " ענתה רומי מתחמקת
"נו" הפצרתי בה
היא לקחה נשימה ארוכה
"אמא של אביעד התקשרה אליי " היא התחילה לומר
"נו ? ומה היא אמרה ?"הרגשתי איך הלב שלי עושה סלטות באוויר
"היא.. היא.." אמרה רומי נחנקת
"מה היא אמרה רומי ?!" שאלתי בלחץ
היא קמה מהמיטה ולקחה כוס מים ,עקבתי אחרי הגרון שלה שעולה ויורד עם כל לגימה.
"היא אמרה שמה שחשבנו עד עכשיו לא היה נכון ." אמרה רומי אחרי מאמצים רבים להחזיר לעצמה את הקול.
הרגשתי איך לאט לאט אני טובעת בעירפול חושים .