ז ע ג ו ע ♥♥♥ פרק כ'

תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שמצטרף לקרוא את הרומן שלי ובכן:

הגבורה הראשית בספרי היא ורד מור אשה צעירה אם לילדה קטנה אשר גרה יחד עם בעלה הטייס רון בבסיס צה"ל אי שם בארץ.

לצערנו נפל רון בשבי הסורי וחייה של ורד הפכו קשים וקודרים. חברתה הטובה מיקה רעייתו של שלומי בעל תפקיד מאד בכיר בבסיס נטשה אותה ועל כך היא מאד מאד מצרה ומאידך שלומי אשר ורד חשבה אותו לדמות מרגיעה שאפשר לסמוך הן בשל גילו המבוגר יחסית והן בשל מעמדו בבסיס אך הוא אכזב והפך למטרדרציני עבורה לאחר שהצהיר כי הוא אוהב אותה וניסה בדרכים שונות ומשונות לאהוב אותה ממש כך הצהיר בפניה שהוא אוהב אותה.

ורד לא עמדה יותר בלחץ הנפשי שהוא גרם לה והחליטה לעזוב את המגורים בבסיס ובעזרתו של שר הבטחון סודרה לה דירה במרכז הארץ לא רחוק מהבנק בו עובדת ורד ויש גם פעוטון עבור גילי הקטנטנה.

***

מוטי סיים את פינוי הדירה של ורד והשעה 02.00 כשורד נאלצת להעיר את המתוקה לעטוף אותה היטב עם שמיכה עבה ולאחר שמוטי העמיס גם את מיטתה של הפעוטה ביקשה ממוטי שיחזיק אותה לשנייה והיא נכנסה לקבינה ואז הוא מסר לה את הילדה הקטנה.

מוטי נעל את הדירה ואת המפתח מסר לורד.

כעבר כ- 3/4 השעה לערך הגיעו לדירה הקטנטנה. מוטי ביקש מורד את המפתח ודבר ראשון עלה לקומה ראשונה ופתח את דלת הרב בריח ולשמחתו הייתה בדירה מיטה זוגית וכן רהיטים נוספים.

הוא בישר לורד כשחיוך רחב על פניו כי לא תצטרך לישון על המזרון, יש רהיטים והדירה נחמדה מאד.

ורד נשארה בתוך הקבינה כדי שגילי לא תתקרר ומוטי יאמר לזכותו , בחור מקסים, ממש מקסים, העביר את התכולה שבתוך הטנדר שלו כשהוא מניח כל קופסא וכל פריט במקום שהוא ישאר שם.

תחילה לפי בקשה של ורד הוא העלה את המיטה של גילי ורק אז הוא לקח את הקטנה בזרועותיו כדי שורד תצא מהאוטו והוא העלה אותה במדרגות כשורד הולכת לפניהם כדי שתוודא באם אפשר להשכיב את גילי בחדר.

לשמחתה של ורד הדירה הייתה נקייה מאד מאד , הכל היה מצוחצח ומוטי השכיב את גילי על המיטה בחדר החדש שלה ולאחר מכן הביא את יתר החפצים ששייכים לקטנה.

תוך שעה ומחצה העביר מוטי את תחולת הטנדר שלו לקומה א' והכל נעשה בשקט מוחלט מפאת השעה באמצע הלילה.

ורד הודתה מעמק לבה למוטי והוא חזר ואמר לה שבאם היא תהיה זקוקה למשהו הן בהעברה ממקום אחד למשנהו או עזרה מסוג אחר הוא תמיד יעמוד לרשותה.

"ביי ורד נפרד ממנה מוטי שמחתי להכירך ומוכרח לומר לך כי את בן אדם נפלא אציל ומגיע לך שבעלך ישוב אלייך ואל בתו המתוקה כמה שיותר מהר , אני ממש מאחל לך."

ורד נעלה את הדלת לאחר שהוא יצא ודמעות שטפו את פניה העיפות והכחושות, היא פשוט לא קולטת כיצד היא שורדת במצב הקשה והכואב שבו היא שרוייה .

המשך יבוא