צדדים – פרק 39

****
"שלום לכל האורחים וברוכים באים לחגיגת בת המצווה של דניאלה המקסימה" אמר הדי ג'י לתוך המיקרופון "נבקש מכולכם לשבת כדי שנוכל להתחיל באירוע המדהים הזה" אחרי שכולם התיישבו שירה שמה לב שדניאלה איננה.
"איפה דניאלה?" שאלה שירה את רועי כשחזר
"כנראה מתכוננת לכניסה שלה" הוא חייך, אבל שירה ידעה שמשהו מטריד אותו, היא הבטיחה לעצמה לברר את זה אחר כך, כשיהיו לבד.
"אורחים יקרים אני שמח להזמין את דניאלה- כלת האירוע" הדי ג'י צחק למיקרופון והקהל השיב לו במחיאות כפיים סוערות ובקריאות עידוד, פתאום דניאלה הופיעה צועדת כמו דוגמנית, הולכת על שטיח אדום שנפרש במיוחד בשבילה, היא דגמנה את השמלה וחייכה אל כולם את החיוך הקורן שלה, בסוף המוזיקה נעצרה ודניאלה נופפה לכולנו לשלום וקיבלה מיקרופון מהדי ג'י, שירה הקשיבה בריכוז כל זמן שהדרשה נמשכה וחייכה אל דניאלה בעידוד, אחר כך היו ריקודים ואוכל, ושוב ריקודים ושיר מהחברים של השכבה ואז הגיע חלק שאהוב על שירה ועל רועי בבר/בת מצוות, הקינוחים!
שירה ניצלה את הזמן שבו כל אחד התפזר וניגשה אל רועי.
"היי" חייכה אליו, הוא הספיק לקחת לעצמו גלידת וניל וסופלה שוקולד. "אני מבינה שטעים לך" היא אמרה ולקחה בכפית מעט מהגלידה שלו.
"כן" הוא צחק "זה באמת טעים, ואני שמח שלא תזללי לי את הכל" שירה צחקה אבל לא עזבה לפני שגמרה איתו את הגלידה. כשהם מתחלקים בה חצי-חצי.
"מה קרה לך מקודם?" שאלה שירה ברצינות.
"למה את מתכוונת?" הוא לבש אדישות
"כשדיברנו.." אמרה שירה בשקט, בוחנת את התגובה של רועי.
"אני בסדר גמור, את לא צריכה לדאוג לי"
"גם אתה לא צריך לדאוג לי!" השיבה שירה
"מי אמר לך שאני דואג לך?" האדישות שלו התחילה לעצבן אותה
"בסדר" אמרה "אתה לא דואג בכלל". היא הביטה בו בלגלוג כשנעמדה ואז פנתה משם. הפעם רועי עצבן אותה במיוחד, היא לא רצתה שזה יקרה בבת מצווה של דניאלה אבל זה פשוט קרה. 'אז לא אכפת לך? אין בעיה!' חשבה לעצמה ופלסה דרך בין האנשים.
מישהו נגע בכתפייה. "הגיע הזמן לזוז". רונן הביט בה "הכל בסדר?"
"כן" אמרה שירה, לא מתקשה להשלים עם המצב. "מעולה, אני רק אפרד מדניאלה"
היא נגשה אל דניאלה, הן התחבקו ואפילו בכו –אבל ממש מעט- רועי לא אמר כלום.
"זה בסדר" אמרה לדניאלה בחיוך "אנחנו נמשיך להיפגש, אל תדאגי"
"אני יכול לדבר עם רועי שנייה?" שאלה שירה. רועי נראה מופתע בעצמו אבל רונן רק חייך ונתן להם כמה דקות. הם יצאו החוצה, מתיישבים על אחד מהספסלים.
"צדקת" הוא אמר לה "אני דואג לך, אבל יש משהו שרציתי לספר לך ו.." הוא הוסיף
"אנחנו צריכים לזוז" אבא עמד מאחוריי שירה, היא נפרדה מרועי בחיבוק למרות שהוא שונא את זה. לא היה לה אכפת כרגע. היא רצתה לדעת על מה רועי דיבר.
"ביי!" היא קראה כשנכנסה לאוטו וחגרה את החגורה שלה. האמת שהיא דווקא שמחה שהם חוזרים עכשיו אל הפנימייה.
נכון, היא לא שמחה לעזוב את החברים שלה אבל יש לה חברים גם ב'אחווה'.

****
רועי הביט למקום שרק לפני דקות מעטות הוא ישב שם עם שירה. הוא רצה כל כך לספר לה עליו ועל דניאלה. אבל מתי היה לו זמן?
כן. הוא דאג לה, כמו מטורף. הוא קיווה שטוב לה שם ושהילדה שהיא חולקת איתה חדר נחמדה. שהמורים לא קשוחים ואפילו נאלץ להודות בינו לבין עצמו שהוא מקווה שאין שם הרבה בנים "נחמדים".
"היי רועי" דניאלה אחזה בכתפו "על מה אתה חושב?"
"על מה יש לי לחשוב?" הוא שאל והביט בה בחיוך.
"שירה?" היא שאלה והוא הנהן. "אני מקווה שהיא בסדר שם"
"ראית אותה יום" אמר רועי ומשהו נחמץ אצלו. "היא מסתדרת שם נהדר. נראה לי שהיא אפילו שמחה לחזור להם עכשיו"
"איך אתה יכול להגיד דבר כזה רועי?" קראה דניאלה ורק אז שמעה ביחד איתו את הדי ג'י קורא בשמה שוב. "אני נכנסת" הודיעה.
שרית יצאה החוצה וחייכה אל דניאלה ואז נעמדה ליד רועי. "אתה ממש מפגר" הודיעה לו.
"כמה מזה שמעת?" הוא שאל, נאנח.
"מספיק" אמרה שרית. "אז זהו? עכשיו שירה לא חשובה לך?"
"שירה חשובה לי מאד!" קרא רועי ונכנס למצב הגנה. אם מישהו דיבר על החברה הכי טובה שלו הוא ישר היה מגן עליה. נכון שעכשיו, כשהוא ודניאלה.. זוג, הוא אמור להעמיד את דניאלה לפני שירה. אבל משום מה.. היה לו קשה לעשות את זה.
"אז למה אמרת את מה שאמרת?" שאלה שרית בשקט
"כי אני מפגר" הוא ענה בשקט
"אתה רואה?" היא חייכה "הטענה שלי- ההגדרה שלך"
הוא לא הביט בה כשהיא הסתובבה והלכה משם אבל הוא ידע שהיא צדקה. הוא התנהג כמו מפגר, כלפי שירה, כלפיו, ובעיקר כלפי…
דניאלה!.
הוא רץ פנימה בדיוק כשהכריזו על ריקוד חדש.

****
שירה נכנסה לחדר וציפתה לראות את טל ישנה אבל היא ישבה על הכיסא עם כוס תה ושמיכה ונעצה את עיניה בשירה. "מה?" שאלה
"אחד עשרה גברתי הצעירה" טל כעסה "סיכמנו שתחזרי באחד עשרה וחצי לפחות! אני רוצה עוד חצי שעה חופש ממך"
"אל תדאגי" חייכה שירה "אני הולכת להתקלח אז יש לך עוד 20 דקות"
"ואחר כך תספרי לי איך היה?" טל חייכה ואז שאלה
"נראה" שירה צחקה ונכנסה למקלחת.
ששירה יצאה מהמקלחת, לבושה בפיג'מה טל חייכה ואמרה שהיא מעדיפה את השמלה. שירה בחנה את הפיג'מה שלה. "לא יודעת… זה הרבה יותר נוח"
שירה סיפרה לה בקצרה כל מה שקרה אבל דילגה על הקטע בינה לבין רועי, מה הוא רצה לומר לה?
"אחת עשרה וחצי" אמרה פתאום טל
"יאללה למיטות!" קראה שירה. ואז, שנייה לפני שהיא נרדמה, היא שמעה את זה שוב.
מנגינה שקטה מאד ונעימה מאד… של פסנתר.