ג ע ג ו ע פרק ח'

הילדה המתוקה נרדמה וורד יצאה מחדרה וחשה את הריקנות, את האובדן, את הרע מכל שארע לה. תוך שניות , כמה תחושתה הייתה אמיתית כמה , אולי מענים אותו כעת ? אולי הוא פצוע? אולי יחזירו אותו האמנם?? והטלפון צלצל חברה טובה שעובדת עם ורד בבנק שמעה את מה שארע לחברתה . "היי נורית אמרה ורד" , "ורד מתוקה שלי מה שלומך? את מחזיקה מעמד ? את צריכה משהו? בקשי דברי אלי"

"כן אני צריכה את רון לידי נורית אני פשוט לא מסוגלת להמשיך לחיות והיא פרצה בבכי מר" ורד הוסיפה נורית, מאמי את חייבת להיות חזקה יש לך ילדה קטנטנה שזקוקה לך וכל המתרחש בתוך נשמתך מועבר אליה אוטומטית, אנא מתוקה תשתדלי להתחזק ופשוט לחיות בשביל גילי וכמובן לחכות לרון שללא ספק ישוב הביתה"

"את רוצה לחזור לעבודה?" "בינתיים לא, אני לא מסוגלת לאסוף את עצמי ולבוא לעבודה, מקווה לשמוע מהרמטכ"ל ומשר הבטחון, פרטים על מה שקרה ומה לדעתם יהיה ? האם יטעינו אותי באופטימיות, ? האם יפיחו בי תקווה כדי שאוכל להמשיך כדי שאוכל להיות אמא לילדה שלי"

"ורד אמרה נורית: השמועה על מה שקרה לך עברה מפה לאוזן בבנק וכולם מאחלים לך כי רון ישוב הביתה במהרה בריא ושלם ושקן המשפחה שלכם יפרח מחדש, אנא אל תתביישי לבקש כל מה שאת זקוקה, כך נרגיש שאנו משפחה אחת גדולה"

תודה נורית שצלצלת וערב טוב. ורד הכינה לעצמה כוס קפה וסיגריה : רוני שלי מלמלה איפוא אתה ? אנא תהיה חזק אל תתפרק תאמין שיחזירו אותך תאמין בכך אנא בשביל גילי ובשבילי.

ורד שתתה את הקפה ועישנה את הסיגריה וחשבה אם היו הוריה בחיים זה היה שונה, היא היתה מזעיקה אותם אליה, אך לצערה הוריה כבר מזמן לא בחיים ורון הוא בעלה החבר הכי טוב שלה האבא והאמא והוא חייב לחזור הוא חייב. , אני כל כך אוהבת אותך רוני – בוא הביתה מהר מהר מהר.

המשך יבוא