Feather girl | פרק 5; כיפה אדומה של ממש

"זה לא ג'ונג'ל!" הזדעק קורטין.
"לא נורא, זה ירוק, יש שם צמחים, נוכל לאכול"..
ענתה סאם ברוגע מסויים. "זה יער!" אמרה מרגרט
וקפצה אל ערימה של עלים יבשים. "ואו, איזה כיף. לא רציתי לדמיין עד כמה מוזר
ומסוכן היה יכול להיות ג'ונגל בעולם שלכם, בחשבון עם איך שהוא בעולם שלנו.."
פרננדו חייך, "אני מעדיף הרבה יותר תחושה של יער מאשר של ג'ונגל. הרי ביער אי אפשר למצוא
ארמיסקונים, או רלגים!" קורטין ומרגרט הביטו בו לאחר דבריו, מזועזעים. "אלו זני חיות וצמחים
בג'ונגלים שבדרום" הסבירה סאם. "הו, יופי" מלמל קורטין. הם נכנסו אל תוך היער ששידר תחושת
חמימות. ילדה קטנה הבליחה בין עצי היער וקרני השמש החמימות קרנו ככל שיכלו מבעד לעלי
צמרות העצים. לילדה הייתה שכמייה אדומה, והיא פיזרה חיוכים לכל עבר. סאם גלגלה עיניים.
"תזכירו לי, איפה הזאב?" הילדה הסתובבה לכיוונה של סאם. המבט שלה עדיין היה מתיקות-ואושר-
העולם-כה-יפה-תנו-חיוך-הכול-לטובה, וסאם החליטה להתעלם. "אממ.. אני מניחה שהיא מחפשת
את הבית של סבתא שלה," אמרה מרגרט. הילדה הזעיפה פנים. "איפה אתם חושבים שאתם
נמצאים?!" היא שאלה. "למען האמת, אני צריכה לגנוב את הסחורה שלכם-"
"בשביל לתת אותה לעניים?" הילדה השמיעה גיחוך. "לא, אני נותנת אותה לסבתא שלי. בכל מקרה,
תודה." היא נעלמה בטשטוש מוזר, והם הבחינו שבשר-חד-הקרן, הקינמון, והדגים שקנו לא היו
שם. "זה אחד הדברים המוזרים שראיתי בחיי!" העיד קורטין. "החלאה מרושעת של כיפה אדומה
ורובין הוד, לא כן?" שאלה מרגרט. רק פרננדו השתתק. הוא רצה לומר משהו, אבל עצר בעדו.
הוא ליטף את עורפו הפצוע. "אממ.." השמיע, ואלו המשיכו ללכת. "או, יופי. עכשיו אנחנו צריכים
למצוא אותה שתחזיר לנו את האוכל!" אמרה סאם ורטנה. הילדה הופיעה שוב, בסיבוב בלרינה
כליל, כובע השכמייה שלה נפל, והם הבחינו שעורפה מעוטר בנוצות. "את..את! פגשתי אותך
בעבר!" אמר קורטין. הילדה הנהנה וחיוך חולני נמרח על פניה. העור שלה התייבש והתקמט.
"רק בעלת כוחות מחודשים, אפשר לומר!" על הידיים שלה פרחו בועות אדומות ניגרות מוגלה,
שהתפוצצו וחזרו כמו בועות בשמן רותח. דם ניתז לכל עבר. רוח העיפה את כובע השכמייה בחזרה,
והיא חזרה להיות ילדה רגילה. "אתם מבינים.." פתחה, "כל עוד אתם לא רואים את מה שמאחוריי,
מה שאני באמת- אתם לא יכולים לפגוע בי. אתם תפגעו בגוף שלי, פיזית. אני לא יכולה להבטיח
לכם שהוא שלי.. אבל אני לא יכולה לומר שהוא לא". היא צחקקה. "בעצם, אני חסינה לחלוטין
מהמכות שלכם. גם כשאתם רואים את מה שאני באמת.." קורטין היה בהלם. "הכול בגלל הפעם
ההיא שה-ב..שה-בחנתי בנוצות שלך?" הוא שאל, והיא הנהנה. "אני בכל זאת אלחם בך, לא אכפת
לי באיזה גוף מחורבן את נמצאת!!" שאגה סאם והסתערה לכיוון הילדה בעזרת פיגיון. חיוך
מתגרה הבליח על פניה של הילדה. "לא, את לא יכולה ל-" סאם פגעה בבטן שלה, והיא נפלה
לאחור. לאחר מכן, היא חייכה שוב את אותו חיוך מתגרה, ונעלמה כליל. "זה היה ייבוש.." גמגם
פרנדדו, מעט מחוייך, כשהוא מביט בסאם המתנשפת והנרגזת. "תהיה בשקט!" נבחה עליו.
"אני חושבת שאת קצת מגזי..-" התחילה מרגרט לומר, אבל השתקקה.

"פרנדדו," היא הביטה בפרנדדו במבט מלא רחמים ולחשה: "זה יהיה הסוד הקטן שלנו..טוב?"