חיים רעים-רק לי?

חיים בזבל.
כל פעם מחדש, מנסה לחשוב שיש דבר כזה שניקרא 'טוב'.
האם יש?
פעם אחת שמחתי ממשהו?
פעם אחת אני שמחתי? ואולי אפילו רק אני שמחתי?
לא. לא יכול להיות. אף פעם לא שמעתי על 'טוב'.
נו באמת, תענו כבר, מה זה לעזאזל טוב?!
כי החיים שלי- רעים.
לא שמעתי על המילה טוב לעולם!
ועל המילה רע- אני שומעת של שניה. שישים פעמים בדקה.
למה? למה אני? מגיע לי? לא! לא מגיע לי!
מה אני עשיתי? מה עשיתי לי שרק אבל רק אני קיבלתי את הדבר הזה- 'חיים רעים'
גם בעבר,הווה,עתיד-החיוך נמחק לתמיד.
לא שהכרתי אותו. את החיוך.
בעצם שמעתי עליו אצל "חברות" שלי.
הן? חברות? לא הולך ביחד לעולם!
לעולם הן לא יהיו חברות, ואם הם היו, אולי הייתי מכירה את 'חיוך' או 'טוב'.
ובסך הכל, לכל אחד יש כמה שהם באמת חברים שלו, ולי? אני מכירה מישהי, שהיא באמת חברה מהלב, אבל שלי? לא. חברה של כולם, אבל נושאי שיחה- אין.
חברה, חברה… אני חולמת עלייך בלילות. חולמת ש/אולי גמלי תהיה חברה.
חולמת שאולי גמלי יהיה פעם חיוך או משפט בעל המילה טוב, פעם אחת.
אבל זה? לא יקרה!
לא יודעת ולא מכירה. לא מכירה חיים טובים.
למה רק לי יש חיים רעים. חיים בלי חיוך, בלי שמחה, אהבה, אושר, טוב,חברות..
מה אני עשיתי, שרק אני קיבלתי את זה?
למה לא היא? למה לא הוא?
למה היא יפה? למה הוא חכם?
למה היא מחייכת? למה הוא אומר 'טוב'?
למה? ככה. כי אחד משבעה מליארד אנשים שיש בעולם, ואפילו יותר משבעה מליארד, קיבל חיים רעים.
אני.
אני 'זכיתי'.
'תודה רבה. אני ממש שמחה שזכיתי מתוך מליארדיי אנשים'
כן, בטח, רק אני.
ואל תגידו לי, ' תנסי לראות טוב את כל הזמן רואה רע'
משתי סיבות-
1) מה זה 'טוב'?
2) וככל שאני רואה את הטוב, שאני לא יודעת מהו, אני רואה יותר רע. אז למה לראות טוב?