הטבלה המחזורית – פרק 46
למזלנו שום תקלה לא אירעה בדרך. שטנו מנורבגיה לאזור בבריטניה עד שהגענו לאיזה אי אחד. הייתה לי שוב פעם בחילה ולכן ביקשתי לעצור באי הזה. הוא היה מלא עצים, חול ים רך, שמש קופחת, כל מה שאני לא אוהב במקום אחד.
הסתכלתי סביב. הרגשתי כאילו הייתי כאן בעבר. מעין תחושת דה-ז'ה-וו.
"למה עצרנו כאן?" שאלה אופאל.
"יש לי בחילה אבל…" אמרתי "אבל יש כאן משהו מיוחד".
נתתי לחושים להנחות אותי עד שהגעתי לקרחת יער.
"משהו כאן מוכר לי, כאילו הייתי כאן בעבר" אמרתי.
"אין סיכוי" אמרה ירדן "למה שתהיה באי נידח?".
הסתכלתי סביב פעם אחרונה.
"בואו ונחזור לסירה ודי" אמרתי.
צעדנו על החול הרך עד שדרכתי על משהו קשה. עצם בצבצה מהאדמה.
כל החול זז שהרגל שלי התנגשה בה. כאשר בעטתי בה שוב נגלה לי עוד חלק משלד.
"אדם מת" אמרה אופאל.
חפרתי אותו החוצה. משום מה הייתה לי הרגשה שאני מכיר אותו.
"תפסיק לחטט בגופות של אנשים" אמרה לי ירדן בקול נגעל.
"אני מכיר אותו" אמרתי.
"איך?" שאל פרסי.
"הייתי כאן, אני זוכר, ואני מכיר את האיש הזה" התעקשתי.
"בואו נחזור לסירה" אמרה אופאל בקוצר רוח.
עזבתי את השלד והלכתי בעקבות ירדן לעבר הסירה.
הסתכלתי פעם אחרונה על האי ואז פתאום נזכרתי במשהו.
(פלאשבק)
"מי זה היה?" שאל אחד שלא הצלחתי לראות.
"הביא לי את זה" אמרתי והרמתי מקל. הקול שלי היה נשמע כמו מתחת למים ולכן לא שמעתי את השם.
"איפה היא?".
"אין לי מושג" אמרתי.
שמעתי צרחה איומה מהדהדת.
"זאת היא" אמרתי אני ביחד עם קול אחר.
רצנו לתוך העשבים למקור הרעש. שמעתי צרחות של גבר.
המשכנו לרוץ עד שהגענו לקצה האי מהצד השני שלו. היה שם חול. ילדה היית שרועה על הרצפה מדממת.
"" קראתי בחרדה (לא זכרתי את השם) "מה קרה?" שאלתי.
"זה תקף אותי!" היא צעקה "במים".
"ואיך שרדת?" שאל מי שלצידי.
"האיש כהה העור הגיע לכאן אבל אז פתאום משהו כמו מערבולת שאב אותו לתוך כדור כלשהו" אמרה הילדה "ועכשיו התוקף בים".
"איך התוקף נראה?" שאלתי.
"הוא היה נראה אנושי, בלונדיני עם עיניים אפורות כמוך" אמרה הילדה והצביעה עלי "והוא היה דומה לך מאוד אבל לא אתה, כאילו אתם אחים".
"בנג'מין" אמרתי.
(סיום פלאשבק)
הייתי שם באי, איכשהו שכחתי את זה, אבל פתאום הבנתי מי האיש המת על האי, זכרתי שפגשתי שם משהו, אבל הייתי משוכנע שהייתי יחסית מבוגר. איך שכחתי את זה?
…
המשכתי לערער עד שלבסוף הגענו למחנה. החלטנו מראש שלא נשוט ישירות ללוס אנג'לס, קודם ננוח במחנה, נעדכן את כולם. אולי אפילו נביא את שלושת האלמנטלים הראשונים לשמירה קפדנית במחנה כדי שיהיה לנו קל יותר עם האחרון.
ילדים רצו אלינו בזמן שארבעתינו ירדנו מהסיפון.
תגובות (1)
וואוו זה ממש יפה!!!!
תמשיייייייך!!!!!!