הכל תלוי בנו… פרק 4

היא אמרה לנו: "אתן נבחרתן, כל יום באים הנה המון אנשים, ילדים, מבוגרים ועוד.. אבל מבין כולם אתן נבחרתן"
ללי שאלה: "למה נבחרנו?"
"נבחרתן לקבל את כוחותיו החזקים של דרגן, הכוחות של דרגן יכולים להיות, מאוד מסוכנים אם הם לא יהיו בידיים הנכונות, אבל עליכן אני סומכת, ואני יודעת שאתן תשתמשו בהן בתבונה."
אני: מי את, ועל איזה כוחות את מדברת?, אין דבר כזה כוחות!"
האישה: "אני שומרת הכוחות, אני בחרתי בכן לקבל אותן, אם תסכימו לקבל אותן תשחררו אותי לחופשי, ותהיה לכן שליטה, על הכוחות, אני מאוד מקווה שתשתמשו בהם נכון. אתן מסכימות לקחת על עצמכן, את כל האחריות הזאת"
חשבנו.. ולא ידענו מה לעשות, מצד אחד, זה מגניב שיהיה לנו כוחות וגם נוכל לשחרר את האישה מהמראה, אבל מצד שני זה גם יכול להיות מסוכן ומה אלה ביכלל הכוחות האלה? והאם הם באמת אמיתיים?
הגענו להחלטה, אנחנו מקבלות את הכוחות הללו ומשחררות את האישה הזו!
האישה: "אני שמחה שאתן מקבלות על עצמכן החלטה כזאת קשה, אבל אני יודעת שאתן יודעות במה אתן
מתעסקות, מדובר פה בחיים ומוות."
"אנחנו מסכימות."
האישה החזיקה בידיה שתי כדורים בשני צבעים, הכדורים היו נראים כאילו הם מכוסים בלהבות אש קטנות, כדור אחד היה אדום, והכדור השני היה כחול.
היא הושיטה את ידיה מחוץ למראה ונתנה לכל אחת מאיתנו כדור אחד.
היא נתנה לי את הכדור הכחול, וללי קיבלה את הכדור האדום. פתאום הדורים עפו, ונכנסו לתוכנו, זה כאב מאוד, החזקנו ידיים והתגברנו על הכאב ואז מתוך המראה, האישה יצאה! ולפתע ראינו שהאישה היא בכלל לא בת אדם, היא הייתה בתולת ים, כמו בת הים הקטנה מסיפורי האגדות. היא הייתה כל כך יפה אך גם דיי מפחידה מכיוון שהיה לה זנב! במקום רגליים. היא אמרה לנו: "תודה רבה לכן בנות, על כך ששחררתן אותי מהמראה, ועכשיו אתן בעלות כוחות חזקים מאוד מאוד אם לא תשתמשו הבם נכון, זה יהיה יכול להיות מסוכן מאוד."
"אז מה הכוחות האלו?"
היא אמרה לנו בקצרה: "הכדור הכחול יעניק לך רותם, כוחות של מים, את תוכלי לשלוט במים בים, בבריכה ובכל גוף מים אחר, ובנוסף תוכלי להפוך להיות שקופה מתי שרק תרצי. ללי, את שולטת באש, תוכלי לשלוט באש מתי שרק תרצי את בעלת כוח האש כרגע, את מבינה, 'לא משחקים באש!'. אלו הכוחות שלכן, תשתמשו בהם נכון, עכשיו אני חייבת ללכת כלומר 'לשחות מכאן' היה נעים להכיר אתכן, להתראות"
היא התחילה ללכת, וצעקנו לה: "אל תלכי חכי רגע!" והיא המשיכה ללכת, ופתאום היא נאלמה.