מה שוקרה בבית,נשאר בבית.-חלק א'

התעוררתי,ומה שראתי מולי זה האספלט המגעיל של רצפת ביתי.
בין החריצים, היה דם שהמשיך לנזול. בהתחלה לא הבנתי מאיפה,אבל אז הכה בי כאב ראש לא יאומן. מיששתי את ראשי,ודם נזל מידי.
בין כאב הראש לבין הדם שלא מפסיק לרדת, ניסיתי להבין איך הגעתי לכאן,ומה קרה לי. לפתע, על כתפי נחתה יד כבדה כברזל. לפני שהספקתי להבין מה מתרחש, אותה היד הרימה אותי בלי מאמץ,וארגוף נחת בפניי. צרחתי מכאב,וההלם רק התגבר. נפלתי שוב על הרצפה,ושמעתי:"התעוררת אה? קומי,קומי." אמר הקול,והרים אותי על רגליי שרעדו מכאב. ניסיתי לפתוח את עייני, אך הדם הסתיר את המתרחש. שוב נפלתי. הפעם זאת הייתה דחיפה. ניסיתי להתרומם אך ללא הצלחה.
"את מנסה לקום? נראה אותך!" הצחוק של אותו קול, לא נתן לי מנוח,והתחלתי לבכות.
"תראו אותה! היא בוכה! אוי מסכנה.. כמה מצער." צעק הקול לתוך אוזניי. מה שגרם לי לבכות עוד יותר. ניסיתי להתרומם שוב,ורגלו של אותו קול,נפגש עם צלעותיי. נפלתי,צרחתי מכאב! הרגשתי שאני עומדת למות! "תשתקי!" צרח עליי הקול. לא יכולתי להפסיק. עוד בעיטה עפה לעברי. לא הצלחתי לנשום. לא הצלחתי לעבד את מה קורה,אך באותו הזמן הבנתי שאני צריכה להישאר בשקט, עם כמה שהכאב חזק. "יופי. נשתקת?" אמר הקול,וצעדיו החלו להתרחק. לאחר מספר שניות,נשמעה טריקת דלת,מלווה בקללות,וצרחות.

נישארתי מדממת על הרצפה,מנסה להסתיר את הכאב. עייני שרפו מכמות הדם שנזלה לתוכן,ולא ראיתי דבר. עברו מספר דקות,ויד רכה נחתה על גבי,ועזרה לי לקום. אותה יד ניקתה את פניי מהדם וחבשה את ראשי. פתחתי את עייני,וראיתי את אמא יושבת מולי,בוכה. באותו הרגע נפל לי האסימון. אבא שוב שתה.