עמוק בלב.. – פרק 5 –

אז אחרי שפרקנו את המזוודות והכל היה 6 בערב.
ישבתי על המיטה משועממת צופה בטלוויזיה. שום דבר לא היה מעניין.
פיתאום צילצל הטלפון בית אז עניתי מזה שבחדר.

————– השיחה —————–

"הלו? מי זה?" אמרתי בבהלה.
"זאת אנג'ל, נתנו לנו כבר דף קשר מעודכן עם המספר שלך."
"אה" ציחקקתי. "אז מה רצית אנג'ל?"
"אה כן.. רציתי לעדכן אותך, יש מחר בוחן באנגלית, ושיעור ספורט אז תביאי ביגדי ספורט בתיק."
"טוב, תודה. אה.. מה הנושאים לבוחן?"
"אה כן, לא בוחן קשה תירשמי את הנושאים."
"רגע, רגע!" צעקתי וקמתי לשולחן לקחת דן וחזרתי למיטה. טוב אי פשר להוציא עכשיו את הטלפון מהמקום.
"כן."
"תירשמי." רשמתי כל מה שהיא אמרה.
"טוב תודה אנג'ל"
"ביי"
"ביי"
—————– סיום שיחה ——————-

קמתי להכין לי קפה והתחלתי ללמוד.
אוי אני נורא מתרגשת!! היום הראשון שלי בדרך וכבר יש לי חברה!!
שמעתי טריקת דלת. אבא! לחצתי על הכפתור שמדבר מפה לסלון.
"אבא?"
"כן מתוקה?"
"סתם, תקשיב מחר יש בוחן באנגלית ושיעור ספורט."
"אז תילמדי, טוב?"
"טוב אבוש!"
—————————– כעבור יום——————————

השעון המעורר העיר אותי, ואבא דיבר אליי מהאינטרקום.
"מתוקה?"
"אמממממממ?" אמרתי מתוך שינה.
"יאללה קומי לבית הספר ואל תישכחי לשים את ביגדי הספורט בתיק"
"טוב אבא." אמרתי עדיין קצת מתוך שינה.
קמתי והתקלחתי שתיתי קפה ואירגנתי את התיק, וכמובן שמדדתי את הבגדים.
"אה!!!!!!!!!!" צרחתי מול המראה. "זה מדהים!" אמרתי בהתלהבות ועשיתי סיבוב עם החצאית.
שמתי את הנעליים של בית הספר, נעלי סירה בצבע שחור מעץ שעושות רעש!
לקחתי את התיק, ואמרתי לאבא ביי דרך האינטרקום.
הלכתי לכיון בית הספר, הוא לא רחוק רואים ממנו את הבית שלי…
הגעתי לכיתה, ואנג'ל חיכתה לי כבר שם.
"היי!" היא צעקה לעברי ועוד כמה ילדים שהיו שם היסתכלו עליי.
"היי.. אנג'ל בואי שניה.."
"אני באה!" היא באה לעברי ולחשתי לה באוזן.
"למה הם מיסתכלים עליי ככה?"
"אל תידאגי אני יכיר לך אותם!"
היא צעקה, וחיכייה, וציחקקה בו זמנית.
"טוב… שיהיה.."
"תכירי זאת טומי" ישבה שם ילדה חביבה שניראת די דומה לאנג'ל. היא חייכה אליי.
"זאת אַרְנֵל" ישבה שם ילדה עם שיער חלק שחור והיה לה מבט כעוס ושחצני. ידעתי מראש שהיא לא תיהיה חברה שלי, כי אני לא רציתי, וניראה לי שגם היא לא רצתה.
"זה תומס" עמד שם ילד חמוד והוא חייך אליי. החזרתי לו חיוך.
"וזה בריאן" "בריאן?!" ואז חזרו אליי המחשבות כיאלו מריצים סרט לאחור.
הוא חיך אליי "היי" עמדתי והרגשתי לא טוב וניראתי חיוורת.
"לורן קרה משהו?!" אנג'ל צעקה. "אמרתי משהו לא בסדר?!" כניראה שבריאן אמר זאת.
המילים האחרונות ששמעתי היו "תזמינו אמבולנס!" מפיה של אנג'ל.