יומני "היקר"- יומנה של הילה|פרק 3- התבשיל המוזר.

-המשך הפרק הקודם-
"אני צריך להגיד לכן משהו," הוא אמר לפתע.
"מה קרה אבא?" נבהלתי.
"אני טס לארצות הברית לחודש," הוא הודיע לפתע.
"טיסת עסקים?" שאלה אמא.
"בדיוק," הנהנן אבא בראשו.
"ואולי גם תגיד לבן שלך להפסיק לטייל ולהתרכז בהקמת משפחה!" התערבה סבתא.
אז ככה בערך נראים החיים שלי…

1.9, 19:15, בית.
לפני כמה דקות דיברתי עם עידו בוידאו צ'אט!
הוא נראה מדהים, שזוף וחייכן.
עידו סיפר לי שהוא פגש מישהי מדהימה והיא ממש מצאה חן בעיניו, והוא חוזר איתה לישראל בעוד כחודש!!!
אני כל כך מתרגשת לקראת הגעתו של עידו, היה חסר לי מישהו שפוי בבית הזה.

1.9, 20:30, בית.
אלהים אדירים, מה אמא שמה לי בצלחת?
זה תבשיל מוזר כזה שצבעו חום (אתם בטח מבינים מה הוא מזכיר) ויש לו ריח של בונזו (כמו שהכלבה שלי דמקה אוכלת), אני רק אטעם מזה…

1.9, 20:32, בית.
איכס, איכס, איכס ושוב איכס!!!
התבשיל הזה פשוט מבחיל,
ברגע שטעמתי ממנו הלכתי לשטוף את הפה במי פה (ואני רצינית) והטעם עדיין לא עבר.

1.9, 21:00, בית.
אני במיטה, קוראת 'מעריב לנוער' וכמובן כותבת ביומן שלי (הלא הוא אתה), הטעם של התבשיל המוזר הזה עבר (לשמחתי הרבה, אחרת הייתי נתקעת עם הטעם המבחיל הזה עד לסוף ימי).
סבתא הלכה הביתה (סוף כל סוף) ומחר היא תחזור כדי לתחקר אותי על הבנים בתיכון (ואני לא יודעת איך להתחמק מזה). נראה לי שאני אלך לצפות ב'אחד נגד מאה', אמשיך לכתוב מחר.

2.9, 7:30, באוטובוס בדרך לבית הספר.
בוקר טוב, השמש זורחת, הציפורים מצייצות.
התעוררתי בחמש לפנות בוקר בגלל דמקה המעצבנת (שפתחה בטקס ליקוקי האוזניים מוקדם מין הרגיל).

2.9, 8:00, כיתה.
אני בכיתה, לפני כדקה צלצלו ואני מחכה למורה לאנגלית שתכנס לכיתה.
והנה היא נכנסת…

2.9, 10:20, הפסקה גדולה.
אני לא מאמינה שקיבלתי את זה….