אהבה אחרת|פרק 12- הוא חושב שאני צעירה מידי בשבילו.

לאחר חצי שעה הופיע בביתנו גבר בגיל העמידה הוא היה שמן מעט והביט בי במבטו רציני.
"שלום ג'יין, אני ג'וזף דיפרט, עורך הדין של אביך וגם זה שאחראי על ירושתו." הוא אמר לי.
"שלום," אמרתי לו בנימוס.
"בוודאי קראת את המכתב שברנרד ספלינג כתב לך."
"כן, אבל איפה הוא?" שאלתי.
"ברדנרד ספלינג נפטר לפני כעשור." הוא דיווח לי.
"זה לא משנה כרגע, באתי לכאן כדי לדבר איתך על הירושה." הוא אמר.
"טוב." לא היה לי מה לומר לו.
"אביך כתב בצוואה שהוא מוריש לילדיו סכום כסף לא קטן, מכיוןן שאת ביתו היחידה כל הכסף עובר אלייך ב…"
"בגיל תשע עשרה?" קטעתי אותו.
"כן, בדיוק." הוא הנהן בראשו.
"למה דווקא בגיל תשע עשרה?" התעניינתי.
"אביך היה אדם שדאג לכספו, הוא החליט שהכסף יגיע לילדיו דווקא בגיל תשע עשרה כי רק בגיל הזה הוא סומך שהם ישתמשו בו בתבונה." הוא הסביר.
"וזה בשבילך…" הוא הוציא ממזוודתו חבילה עטופה בנייר חום והעביר אותה לידיה של אמא.
"תודה רבה ג'וזף," היא חייכה אליו והלכה להניח אותה בחדרה.
"אני סיימתי כאן, להתראות ג'יין!" הוא חייך אליי ויצא מהדירה.
אמא חזרה לסלון.
"איך היד שלך, מותק?" היא שאלה ברוך.
"בסדר." עניתי לה בכעס.
"את עדיין כועסת עליי בגלל מייקל?" היא הופתעה.
"לא רק שהלשנת עליו, עכשיו גם אמרת לו לא להתקשר יותר בחיים!!!" כעסתי עליה.
"זה לטובתך, כשתתבגרי קצת תביני למה אני אומרת את זה…" היא אמרה בלי לפרש את דבריה.
"אני בחדר," אמרתי ביובש וסגרתי את דלת חדרי.
חייגתי את המספר של מייקל.
"הלו?" ענה לי קול עייף.
"מייקי?" שאלתי.
"מה את רוצה ג'יין?!" הוא התעצבן.
"אני מצטערת על אמא שלי…" לחשתי.
"אולי היא צודקת, אולי את צעירה מידי." הוא אמר.
"אני לא, מחר אני גומרת את התיכון!!!" הגנתי על כבודי.
"אמא שלך חושבת שאני מסוכן בשבילך…" הוא אמר ביובש.
"אני יודעת שאתה לעולם לא תפגע בי!!!" אמרתי בביטחון רב.
"אני יודע שאת סומכת עליי ואוהבת אותי, אבל אולי את באמת קטנה מידי…" הוא אמר והשיחה נותקה.
חרב עליי עולמי…