הטבלה המחזורית – פרק 39

המים סביב המערבולת התנחשלו וליטרים של מים קפואים הסתובבו. לבסוף המערבולת שקטה. לא יצא אף אחד ממנה. לגע אחד דאגתי אבל לבסוף פרסי הוציא את הראש שלו. הוא צלל שוב והפעם הרים את אופאל. הוא שחה לעבר החוף. הוא הניח את אופאל בעדינות על האדמה וקרס עליה. פרסי דימם מהלחי שלו. אופאל הייתה פצועה במגוון מקומות.
אופאל לא נשמה אבל פרסי התנשף.
"מה קרה לכם?" שאלתי.
פרסי התנשף קצת לפני שענה. הוא היה עייף ומותש, בזה הייתי בטוח. בגלל שגם הוא בן פוסידון, גם הוא היה יבש לחלוטין.
"תקפו אותנו" הוא התנשף "ונראה לי שלאופאל יש מוות קליני".
"המים לא עזרו לך?" שאלה ירדן.
"אני… לא יודע" אמר פרסי.
ירדן החליקה את היד שלה בשיער השחור שלו. אופאל הייתה רטובה. שמתי זוג אצבעות על הצוואר שלה כדי לבדוק אם ישנו דופק. לפתע היא פקחה עיניים והתנשפה.
"אני….. ראיתי…" התחילה אופאל. היא ירקה מים על האדמה.
"מה ראית?" שאלתי.
"אני הרגשתי, את המוות שלי, כבר עברתי דרך מנהרה, עם צבעים, אורות".
"אירוע של חוויה של מוות?" שאלה ירדן "שמעתי על זה".
"כן, אלו שכמעט מתו מוות קליני" אמר פרסי "אז… זה מה שהרגשת?".
אופאל עצמה שוב את העיניים.
"אני מותשת" היא אמרה.
"מה קרה לכם בדרום-אפריקה?" שאלתי.
"אני בדיוק הייתי מוכן להתפלל לאבא ולהקריב לו את החרב שלי אבל אז בדיוק הגיעו אלינו קבוצה של שלדים אל-מתים. הם היו בעלי עיניים צהובות והם נראו כמו אנשים אבל העור שלהם, הוא היה אפור וכל כך חשוף והם היו שלדיים".
"ומה קרה?!" שאלה ירדן בפאניקה.
"הספקנו לברוח, ניסיתי להרוג אותם אבל הם תמיד הורכבו מחדש, הם לא יכלו למות, הם ניסו להרוג אותי, והחלק המטריד ביותר, שאיכשהו הכרתי אותם" אמר פרסי.
"אולי באמת הכרת אותם, והקטה פשוט מחקה לך כל זיכרון מהמפגש איתם" הציעה ירדן.
"ברחנו ברגע האחרון אבל הם היו חמושים באקדחים והם עמדו להרוג אותנו" אמר פרסי.
"אז עכשיו אתם מוגנים לעת עתה, אנחנו צריכים למצוא בדחיפות את אונדינה ומשם להמשיך ללוס אנג'לס לסילווסטריס, אלמנט האוויר ואז נסיים עם כל זה, וכל הסיוט הזה יעזוב אותנו" אמרתי "והכל ייגמר".
"ייגמר" אמרה ירדן בחולמניות.
"אתם צריכים לנוח" אמרתי לאופאל ופרסי "אנחנו בינתיים ננסה לטוות אסטרטגיה".