21 – פרק 3 – הצד של ניקו

"זה לא אמור להיות כזה קל!" מחיתי.
"אי אפשר לדעת" אמר דוד נייג'ל.
לילי תופפה עם אצבעותייה על המושב ליד החלון. אני ישבתי ליד החלון השני בזמן שנייג'ל נהג.
הוא "השכיר" מכונית אבל לא גילינו ללילי, לילי לעולם לא תסכים. מכרנו לה שממש השכרנו את המכונית והיא האמינה.
נסענו במהירות לעבר שדה התעופה.
"אני עדיין חושב שזאת טעות" אמרתי "לא הגיוני שכל כך במהירות, איפה הרמז בכלל?, למה לא לקחנו אותו איתנו?".
"למה שניקח איתנו אבן כבדה שממש לא קשורה?" שאלה לילי.
"כדי שאחרים לא יוכלו לקחת!" אמרתי "אוף, למה בית החולים היה כל כך רשלני והחליף בינך לבין אחותי האמיתית".
"סתום!" היא צעקה עלי.
"ילדים!" הזהיר אותנו נייג'ל.
הוא הביט דרך מראת המכונית. "תגידו לי, תסתכלו אחורה ותגידו לי, זה לא ג'יובאני, הדוד שלכם?" שאל.
הסתכלתי לאחור. במכונית מרצדס שחורה ישב בחור חבוש משקפי שמש ושיער אדום בוער.
"אני יכול להישבע שזה הוא" אמר נייג'ל.
"זה הוא" אמרתי "הוא עוקב אחרינו".
"בואו נחזור להר" אמרתי "הרבה יותר עדיף".
"אני לא חושב…" התחיל נייג'ל.
"עכשיו!" צעקתי עליו.
נייג'ל ולילי היו מופתעים. לפעמים אני לוקח פיקוד.
נייג'ל לבסוף הנהנן ולקח סיבוב פרסה ברגע הראשון שיכל.
"קדימה, מהר יותר!" אמרתי.
לילי הייתה האחראית למבטים אחורה. היא אפילו השתחררה מחגורת הבטיחות ואני חששתי פן ייעצור אותנו שוטר.
כנראה שפתחתי פה לשטן. שמעתי ניידת משטרה מאחורינו.
הרמקול שלה הכריז "מאזדה כסופה, לעצור בצד". נייג'ל בלית ברירה עצר בצד.
לילי נחגרה מהר בזמן שאני נשכבתי עם הגב למושב. היה לי ברור שג'יובאני יוכל לעשות מה שבא לו עכשיו.
השוטר יצא מהרכב. פתאום קלטתי שמשהו לא בסדר. למה השוטר קרא באנגלית ולא ביוונית?
"משהו כאן לא בסדר" לחשתי ללילי.
השוטר פתח את הדלת. מתחת לכובע נח שיער בלונדיני קצר והעיניים שלו היו ירוקות כמו בריכות עמוקות בטבע, איפה שכל הצמחים הנמצאים בקרקעית צובעים אותם בירוק חזק.
נייג'ל לא הכיר את האיש אבל אני ולילי הכרנו.
"מה שלומכם בני דודים רחוקים" אמר אלכסיי.
כן. עוד קרוב משפחה. אכלנו אותה לחלוטין הפעם.