אד|פרק 1

"סיגריה?" הוא שאל אותי.
"אני לא מעשנת…" עניתי לו בבושת פנים.
"למה את כל כך לחוצה? שבי איתי." הוא נראה נינוח ושלו.
התיישבתי לידו, הוא נראה כבן שמונה עשרה, היה לו שיער ארוך ופרוע שהסתיר חלק מפניו וריח של סיגריות ואלכוהול נדף ממנו. הוא לבש חולצה שכל כפתוריה היו פרומים ומכנסי ג'ינס קרועים ומלוכלכים, אבל הוא לא היה מכוער.
"אז איך קוראים לך?" הוא ניסה להתחיל שיחה.
"לי." עניתי תשובה קצרה וברורה.
"אני אד. באיזה בית ספר את לומדת?" הוא ניסה להשיג עוד מידע.
"בבית ספר מספר חמישים ושש, בקצה השני של העיר…"
"למה כל כך רחוק? יש את בית ספר ארבעים ממש באיזור."
בית ספר ארבעים הוא בית ספר של פושעים ועבריינים. אני זוכרת את אותו היום שבו הלכתי עם אימי להירשם לבית ספר, בהתחלה חשבנו לשלוח אותי לבית ספר ארבעים שנמצא סמוך לביתנו.
ברגע שנכנסנו לחצר בית הספר התחרטנו על זה, חצר מוזנחת שבכל מקום בה מפוזרים מזרקים, בקבוקי אלכוהול ובדלי סיגריות. נכנסו לבניין האפרורי של החטיבה התחתונה בה לומדים ילדים מהכיתה הראשונה עד לכיתה השביעית ומראה איום נגלה לנגד עינינו: ילדים מכים אחד את השני, מעשנים ושותים משקאות משכרים, באותו הרגע החליטה אמא לא לשלוח אותי לבית הספר הזה ורשמה אותי לבית ספר מספר חמישים ושש.
"למה את שותקת?" העיר אותי אד מהרהורי.
"לא סתם…" הסמקתי.
הוא הסיט את שיערו ופניו התגלו בשלמותן: אף מושלם, פה אדמדם שנראה רך למגע, עיניי שקד ילדותיות וזיפים ראשונים עיטרו את פניו היפות.
שני תיכוניסטים, אחד גבוה ושרירי עם פנים מטומטמות והשני עם פנים שמזכירות פני עכבר. עברו לידנו ושרקו: "הופה, הופה, אד מתחיל עם בחורות!" הוא שאגו והתגלגלו מצחוק.
בלי לבקש רשות, הם התיישבו על הספסל והביטו בי בזלזול.
"הקטנה שתפסת נראית ממש לא רע." אמר פני עכבר.
"אתה צודק!" אמר השרירי.
"מה קורה בובה?" העכברוש שאל אותי בגסות וניסה ללטף אותי אך התרחקתי ממנו.
השרירי ראה שחברו נכשל אז הוא ניצל את ההזדמנות וניסה בעצמו:
"מאמי, בא לך להעניק לי נשיקה?" הוא אמר בגסות וקרץ לי.
אד קם והושיט לי יד ובלי להסס נעזרתי בה וקמתי.
"היי, לאן אתם חושבים שאתם הולכים?!" שאל העכברוש.
"אני חושב שאד המסריח חושב שהוא יכול לקחת אותה!" זעם השרירי.
שני הבחורים היו גדולים וחזקים בהרבה מאד שגם הוא לא היה כחוש במיוחד.
בלי לשאול אף אחד, בלי לבקש רשות, נצמד אליי העכברוש בגסות.
אד הסמיק וקרא לעברו: "חבר, מה אתה חושב שאתה עושה?!" ובעט ברגלו.
העכברוש נאנק וזעק זעקת כאב.
"תגיד לי אתה דפוק לגמרי?!" צעק עליו השרירי ודחף אותו.
אד נפל על רצפת האפר השחורה וזעק לעזרה, לא יכולתי לעזור לו, השרירי הצמיד אותי אליו.
בינתיים אד והעכברוש נאבקו זה בזה על הרצפה המלוכלכת.
אד ששם לב למה שהתרחש קם במהרה והחל להכות את השרירי.
השרירי התעצבן וחבט בפניו של אד,
אד צנח ארצה, פניו דיממו.
השרירי והעכברוש שמו לב למצבו של אד וברחו.
עזרתי לאד לקום וניגבתי את פניו במטלית לחה שהייתה לי בתיק,
"תודה." הוא אמר בקול חנוק.
"אני זאת שצריכה להודות לך שהגנת עליי." חייכתי אליו.
הוא הביט בשעון היד שנח על מפרקו ואמר: "טוב אני חייבת לרוץ, מצטער."
"ביי, נתראה." חייכתי אליו ופניתי לדרכי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" נשמע לפתע קול מוכר.
הסתובבתי וראיתי את…