המוות מחכה לך בסיבוב… – פרק 11

האורות בבית הקפה החשיכו.
"מה זה?!" צעקתי בפאניקה.
שמעתי קולות צחוק מתגלגלים.
ואז ראיתי זיקוק יחיד שהאיר את האפלה.
"היום יום הולדת, היום יום הולדת…" שרה המלצרית יחד עם ההורים לילד.
הילד, עד כמה שהייתי מסוגל לראות היה רק בן 6 והוא היה בלונדיני פלטינה. האורות נדלקו בדיוק שהילד נלחץ והתחיל לבכות. הוא דחף את העוגה מהשולחן. הרצפה הייתה עשוייה מעץ כך שהרצפה התחילה לבעור. האש עברה בקו ישר אל השירותים שהיו צמודים אל השולחן שבו ישב הילד ואיפה שלוגן היה.
"לוגן!" עצקתי.
היה חור מתחת לדלת כך שהאש יכלה להיכנס. האש הגיעה לעציץ מפלסטיק שהיה חומר בערה מושלם. העציץ התחיל לעלות באש וכך האש התשטפה. מלצרית מיהרה והביאה כוס מים. ושפכה על האש אך האש כבר הייתה ענקית. אנשים צלצלו בזריזות למכבי אש.

(לוגן)
לוגן הוריד את המים בשירותים ויצא החוצה לשטוף ידיים. היה ריח משונה, ריח של שריפה. הוא הביט דרך החלון. כביש, מדרכה, קומה ראשונה, גדר, דשא. שום דבר. הוא רצה לצאת מהשירותים אבל ידית הפלדה הייתה רותחת.
"אש" צעק לוגן כאשר ראה את האש מתקרבת אליו.
הוא פתח את הברז וקיער את ידיו והשליך את המים על הרצפה. זה עבד. לוגן המשיך אבל סילון מים בטעות השפריץ על בקבוק אקונומיקה שנח לו על השיש. האש תפחה. לוגן השמיך לשפוך מים במרץ. האש רק הלכה וגברה.
לוגן היה נואש. הוא רץ אל החלון וקפץ ממנו. הוא ידע שהוא ישרוד. לבסוף הוא נפל. על הגדר. כאשר הבטן שלו על הגדר משתפדת. החוד של הגדר יצא מהצד השני בזמן שעבר לו דרך הקיבה והשפריץ החוצה דם. מעיים ואיברים פנימיים נשפכו מתוך החתך ודם צבע את הדשא באדום.
לוגן פלט צווחה רגע לפני שנהרג.
מכבי האש לבסוף הגיעו וכיבו את השריפה. מהבית למול יצא ילד בן חמש מהבית וראה את לוגן משופד.
"אבא! אמא! מפלצת!" צרח הילד והתחיל לבכות ורץ לתוך הבית שלו. ניידות משטרה יללו. כל אנשי בית הקפה יצאו ממנו. מכבי האש עמלו בעוז על כיבוי השריפה.
לבסוף יצא אחד מהם.
"יש ניצולים?" שאלתי.
"אף אחד לא היה בשירותים" ענה לי מכבה האש.
"היי, מוריס, יש נער משופד על הגדר שכנראה ברח מהשריפה" אמר לרגע הווקי-טוקי של מוריס, מכבה האש ואני קלטתי שלוגן גם הוא מת.