הקופסה- פרק 2

פרק 2: המכתב

"אתה לא מצחיק בכלל, אתה יודע?", אמרתי בטלפון לחברי תום בעוד אני משפשף את עיניי לאחר שינה רדופת סיוטים.
"באמת שאין לי מושג על מה אתה מדבר! אני לא שלחתי לך שום מכתב, ולפי מה שאמרת לי הרגע שכתוב בו- אני גם לא אעשה! זה חולני מדי!", השיב.
ניתקתי את הקו.
ניערתי את ראשי כדי להיפטר מהמחשבות על מה שקרה אמש.
קראתי את המכתב עוד פעם בעיון:

"יום הולדת שמח
אין לאן לברוח
סכין בידך
קדימה לפתרון
אוריאסקו- פרדום."

'זה לא תום. הוא לא יודע לשקר.', חשבתי, 'התחנה הבאה- הספרייה'.

***
הבניין הגדול של הספרייה נראה נטוש, חוץ מדלפק קטן שבו ישבה לה רגל על רגל, ומשקפיה הענקיות מתמקדות בספר אדום וקטן.
"שקט!", צעקה, אל אף שלא השמעתי הגה.
"אני מעוניין-"
"שקט בספרייה! מה לא ברור?!", חזרה על עצמה.
עזבתי אותה, והחלטתי לחפש את הספר בעצמי.
הרגשתי כאילו אני ביער- רק של מדפים על גבי מדפים. ספרים סודרו מהקטן לגבוה, בסדר האלפביתי, ומנוער למבוגרים.
התקרה מולאה בקורי עכביש (ועוד יצורים קטנים שעדיף לא להזכיר).
יד נגעה בכתפי.
קפצתי מבהלה, ואז ראיתי שזו הספרנית. היא הייתה שמנמנה ונמוכה ממני בכמה סנטימטרים.
"מה אתה מחפש, ילדון? אני רואה על פי עיניך שאתה מחפש ספר על שפות זרות", אמרה בקול צרוד.
"לא, האמת ש-", אמר בקול חלוש, אך היא הקדימה אותו, ושלפה ספר ירקרק מאחד המדפים ודחפה לידיו.
"ילדון, תזכור את זה- לפעמים אנו לא צריכים לחפש ספרים- הם כבר יימצאו אותנו. עמוד מאה שלושים ושמונה."
"אבל-"
"הספרייה נסגרת.", אמרה במהירות ודחקה בו לצאת מהבניין כשהספר בידיו.

***
אדוארד ישב על מיטתו כאשר הברך שכוב אופקית על ברכיו.
'עמוד.. מאה שלושים ושמונה. היא מגדת עתידות או משהו? ולמה שאצטרך מילון לשפות זרות?', חשב בעוד הוא מדפדף לעמוד.
דפי הספר כנראה הצהיבו עם השנים, ונקרעו והודבקו כמה פעמים.
התחלתי לקרוא בלבי:
" -השפה המאולית-
השפה המאולית הוכחדה כלפני מאות, אולי אלפי שנים.
השתמשו בה במיוחד כדי להעביר הודעות, כגון: מכתבים, חריטה על קירות, מסרים סודיים, ועוד.
להלן מקבץ גדול של מילים בשפה המאולית-", אדוארד קטע את קריאתו מכיוון שאביו נכנס לחדר.
"אימא כבר צועקת לך כמה דקות אם אתה רוצה סלט או פיצה לארוחת ערב", אמר.
"לא, אני לא רוצה לראות סרט", התבלבלתי מכיוון שחשבתי באותו רגע על הקשרו של מה שקראתי למכתב.
"סרט? שאלתי אותך מה אתה רוצה לאכול לארוחת הערב!", אמר וצחק.
"פסטה", השבתי באי- ריכוז.
"טוב, אני אקח את זה כסלט.", ענה ויצא מהחדר.
מחשבות רבות סבבו את ראשי:
'האם המילים הלא מוכרות מהמכתב הן בשפה המאולית? איך הספרנית ידעה על כך? מי שלח את המכתב? ומה זה אוריאסקו- פרדום?', בכל מקרה, הנחתי שכמה מהתשובות נמצאות בקטע שאבי קטע אותי בו, לכן המשכתי לקרוא.
נכתבו שם הרבה פירושי מילים, חיפשתי אחת- אחת, מה שלקח לי חצי שעה לכל היותר, אך לבסוף מצאתי את מה שרציתי. פירוש המילים הוא:
אוריאסקו- הזזה.
פרדום- חוסר מגע.
'הזזה בחוסר מגע? מה זה אומר?'
רק רגע אחד- הקופסה עשויה עץ כפי הנראה- לא ניראה לי שתהיה בעיה לשבור אותה!
לפתע פרץ אבי לחדר, כשהוא מחזיק את הסכין ביד, בפרצוף מטורף וזועם.