בלתי נראת
מי אני בעצם?
היא פתחה את עיניה למקום בו איש אינו רואה אותה. אנשים חולפים על פניה, מתעסקים בעניינים שלהם ואפילו לא טורחים להעיר לה שתזוז מהדרך.
היא בלתי נראת.
שוב ושוב היא שואלת את עצמה, מי אני ולמה אני כאן?
אין תשובה. היא ממשיכה ללכת לעבר חייה הבודדים, חסרי המשמעות.
לפעמים היא חושבת שאם תעלם אף אחד לא יבחין בכך, שאם תקפוץ דרך הזכוכית מבניין גבוה, אף אחד לא ינסה להציל אותה פרט לאלה שייפגעו מהזכוכית ויתלוננו.
אם לאף אחד לא אכפת ממנה, אם לאיש היא לא תחסר אז למה עליה להישאר?
לפעמים אני מרגישה בלתי נראת.
יש רגעים בהם אני רוצה להפוך לבלתי נראת.
לפעמים אני רוצה שיבחינו בי.
ולפעמים… אני אוהבת להיות בלתי נראת.
אז למה אף פעם אין לי אפשרות בחירה?
תגובות (6)
קצת..
קצת הרבה…
כן, לפעמים(;
כתבת את זה ממש יפה
תודה :)
המון..אהבתי
היי לעצלנית לפי הסיפור היפהפה שאת כותבת לא נראה לי שאת עצלנית ☺☺☺☺ נהפוך הוא שאת מאד פעילה וחרוצה אז תמשיכי בבקשה כי אהבתי את הסיפור שלך מאד ממני באהבה בקי♥♥♥♥♥