אבודה – פרק 21
הסתובבתי בדיוק כשהוא תפס אותי. ניסיתי לבעוט בו אבל הוא לא שיחרר.
לא היה לי מושג מי זה, לא הספקתי אפילו להסתכל על פניו.
הוא תפס אותי ודחף אותי לשיחים שעמדו בצד, זאת הייתה כבר שעה משעות הערב ולא הרבה הסתובבו באיזור הזה.
"חשבתי שלא תחזרי" הוא חייך
"חשבתי שאני לא אראה אותך עוד" אמרתי כשסוף-סוף יצא לי להביט בפניו.
שיערו נשאר שחור מלוכלך, עיניו השחורות היו מצומצמות יותר ועל פניו החיוך המפגר שתמיד היה לו אחרי ששתה יותר מדי.
"מה שלומך מאי?"
"יהיה יותר טוב אחרי שתעזוב אותי" אמרתי "אתה יודע שאני כבר לא עושה את זה"
"מה באמת?" הוא לא נראה מופתע "דווקא את הפסקת?" הוא צחק את צחוקו הצרוד.
"טוב לראות גם אותך מני" אמרתי והורדתי אותו ממני.
מני היה מישהו שהכרתי ביל 14 כשניסיתי לברוח בפעם הראשונה, הוא לקח אותי לביתו ושם בפעם הראשונה שתיתי בעצמי ושם בפעם הראשונה לקחתי סמים.
אחרי שאבא שלי מצא אותי הוא לא הרשה לי להתקרב למני ולא הסכים לתת לי הספקה של הסם שלקחתי באותה תקופה, הוא הוציא אותי מהעסק הזה. הוא גמל אותי מסמים לפני שיהיה בשבילי מאוחר מדי. דווקא על היום ההוא אני מודה לו.
לפגוש עכשיו את מני ככה היה דבר כל כך מוזר וזה הזכיר לי זיכרונות לא נעימים.
"מה אתה רוצה מני?" שאלתי והתרוממתי. כשהייתי בת 14 מני היה בן 17, אז היום, כשאני בת 16 מני אמור להיות בן 20 לפחות.
"אני לא רוצה כלום" מני חייך "רק לדעת מה שלום החברה שלי"
"אני לא חברה שלך מני, ואתה יודע את זה" אמרתי וניסיתי להתרחק.
"אוי מאי" הוא תפס אותי בשתי ידי, הוא היה חזק "כשאני אומר שאת חברה שלי, זה אומר שאת חברה שלי. אתה מבינה?" הוא הוסיף ולחץ על מפרקי ידי עד שכבר כאב לי. בלעתי את רוקי והנהנתי. "טוב" הוא חייך "ידעתי שאני לא אצטרך לשכנע אותך הרבה".
"אז מה אתה רוצה?" שאלתי. השעה כבר נהייתה מאוחרת.
"מכיוון שכבר מאד מאוחר" הוא חייך את החיוך הערמומי שלו "את לא יכולה לחזור הביתה, אני אקח אותך"
נשמתי בפעם הראשונה וקצת נרגעתי. לפחות הוא לא רוצה ממני משהו.
הוא הכניס אותי לאוטו שלו ונעל את הדלתות. "מה אתה..?" שאלתי
"אין לך מה לדאוג" הוא אמר וחייך שוב את החיוך הערמומי "הכל יהיה בסדר"
איך האמנתי למני מההתחלה? הייתי צריכה לדעת שהוא יעשה משהו כזה.
במקום לקחת אותי לבית שלי הוא לקח אותי לשלו. עכשיו ממש הייתה לו דירה משלו.
"אמרתי שתיקח אותי הביתה" אמרתי כשהוא חנה
"לא" הוא אמר "אמרתי שאני אקח אותך". התחלתי להבין שמשהו לא בסדר פה.
לפניי שהצלחתי להוציא מילה נוספת הוא לפת את פרקי ידיי ומשך אותי אליו. הרחתי את ריח האלכוהול מתערבב בריח של הסיגריות שלו. "מה אתה עושה?" קראתי ודחפתי אותו ממני. "עזוב אותי" אמרתי כשהוא אחז בי חזק יותר ומשך אותי אליו באלימות.
"היום, את תעשי מה שאני אגיד לך" הוא סינן בקול מאיים "ואבא שלך לא יהיה פה כדי לעצור אותי, מבינה?". שוב ניסיתי לבלוע את רוקי אבל הוא נתקע.
"מה אתה רוצה?" שאלתי בהכנעה
"ילדה טובה" הוא חייך "יש לי תוכניות בשבילך היום"
לא אהבתי את הטון שבו נאמרו המילים, בעיניים שלו הייתה תשוקה שלא הכרתי. כבר רציתי לצרוח כשנזכרתי במחסן וויתרתי על זה. הובלתי על ידי מני לתוך הבניין ואל הדירה שלו.
תגובות (3)
יואו איזה פחד… איך הגעת לסמים? אבאלה… אין לי שום מושג מה הוא יעשה ואני גם לא רוצה לדעת… נ.ב – יפפההה
כ"כ לא צפוי… אמא'לה אני כוססת את הציפורניים הבמילא כסוסות שלי..
האמת לאמיתה מפחיד מאד, סמים זה דבר לא פשוט כלל, ומה שמתבקש זה כי תמשיכי דחוף ליידע מה קורה ב"אבודה". תודה בקי ♥♥♥