2 תגובות להמשך :)

תאומים בדם- פרק 2

25/10/2011 607 צפיות 3 תגובות
2 תגובות להמשך :)

הרדיו הכסוף בבית המשוגעים ע"ש ג'ף ריצ'רדסון הודלק בשעה שמונה בערב ושדרן הרדיו החל לבשר על החדשות, "לפני כשעתיים התרחש כמתואר מעדים פיגוע בבית היתומים "וולפסון". המשטרה עדיין חוקרת את המקרה. נמצאו שלושים ושמונה הרוגים ועדיין מחפשים אחר עוד יתום שהיה ברשימות בית היתומים. ונעבור לחדשות הטובות! מרלין מונרו-", אצבע חרושת קמטים לחצה על כפתור הכיבוי במרכזו של הרדיו.

***
13 שעות לפני כן…

כמו בכל יום, אני קם בבוקר, מסיט את שיערי החום והארוך הצידה, מושיט את ידי אל כוס החלב היוצאת באופן אוטומטי מתחתית המיטה שלי, מרחרח בכדי לבדוק שהחלב עדיין טרי, ולוקח נשימה עמוקה שתכין אותי ליום המיוחד הזה.
תיכננתי אותו כבר הרבה זמן.
"היי רון", אמר חברי סאם מהמיטה מעלי, "תעביר לי כוס חלב. למה לא התקנת גם לי במיטה מכין כוסות חלב אוטומטי?".
העברתי לו את כוס החלב שלא התחלתי לשתות,'החלב גם ככה לא טרי…', חשבתי.
הייתי רוצה להישאר ולחכות לשפריץ שעומד לצאת מפיו, אך כמו שכבר הזכרתי, יש לי יום חשוב- ואין זמן לבזבז.
לא חיכיתי שאב הבית יבוא בכעס לקרוא לנו לאכול, אז ירדתי לבד במהירות אל שולחן האוכל.
בזמן שאני אוכל את החביתה שלי, חשבתי על המסע שאעבור היום:
'אני ניחן בכישרון למכונות ואלקטרוניקה- תיקון, בניה ותפעול.
כבר מהיום הראשון שגיליתי שאני מוכשר, הבנתי שאני לא שייך לבית היתומים הזה.
ומאז תיכננתי את כל מה שאעשה היום.'
"רונלד ג'יימס ג'קסון! הפסק לחלום בהקיץ ואכול את הארוחה כראוי!", צעק אב הבית.
אך לא הקשבתי לו ועליתי לחדרי.
פעלתי מהר ככל האפשר. לקחתי את האולר השוייצרי שלי שקיבלתי ליום הולדתי השנים עשר.
"לאן אתה ממהר, רון? ורק שתדע לך,", אמר סאם בזמן שפניו נעשו ירקרקות, "אני עוד אחזיר לך על החלב המקולקל!", צעק בעוד הוא מכסה את פיו ופונה לרוץ אל השירותים.
לא התייחסתי לסאם, כמו שאמרתי- אסור לבזבז זמן.
התחלתי לקשור בגדים מסל הכביסה כדי לבנות רצועת בד שתשתלשל מהחלון של חדרי וכך ארד אל הקרקע בבטחה.
לאחר שגמרתי פתחתי את החלון הנעול עם האולר השוייצרי שלי.
קשרתי במהירות את אחד מקצוות רצועת הבגדים לרגל המיטה.
השלכתי את הקצה השני החוצה ולפתע התפרץ סאם לחדר ואמר בכעס, "אני מלשין עליך לאב הבית!".
"זה כבר לא משנה", אמרתי וקפצתי מהחלון בעוד אני מחזיק ברצועת הבגדים.
השתלשלתי במהירות לחצר בית היתומים.
הלכתי לעבר המנעול של שער הכניסה, הוצאתי מכיסי את האולר השוויצרי, ופרצי את המנעול במהירות (כבר פרצתי אותו כמה פעמים לפני כן), ורצתי. רצתי הכי מהר שיכולתי.
'טוב, עכשיו אצטרך למצוא מקום ללון בו,' חשבתי, 'אולי מישהו יירצה לקנות את האולר שלי'.

***
במשך השעות הבאות ניסיתי למכור את אולרי בשוק העיר, בתקווה למעט כסף.
לרוע מזלי, הפסקתי בשעות אחר הצהריים המאוחרות, והחלטתי להכיר מעט את העיר.
עברתי על יד בתים רבים, אחד מהם היה שרוף.
בדרך הבחנתי בצורת הביגוד של אנשים, היא הייתה מיוחדת ורב-גונית.
ילדה אחת תפסה את תשומת ליבי, שיערה היה בלונדיני ועיניה היו חומות כדבש.
היא הייתה יפה, אך לא בישבילי.
לאחר כמה רחובות, התחלתי לראות את חצי הכוס הריקה.
'היום עזבתי את המקום היחיד שנותן לי בית חם ואוכל, בשביל לממש חלום שרוב הסיכויים שייתנפץ.', חשב במרירות, 'עזבתי את חבריי, ואת היחידים שאוהבים אותי. טיפש!', חשבתי לעצמי.
הסתכלתי בחלון של בית יתומים אחר.
ואז ראיתי אותו,
הוא היה זהה לי בדיוק,
הוא בכה ועיניו היו אדומות
ואז- הכל התפוצץ.
לכל מקום שהסתכלתי ראיתי אש.
ראיתי מסבבי אנשים צורחים, נשרפים למוות.
וכאילו זאת רק אשליה, לא הרגשתי חום כלל.
הלהבות נכבו, ועוד פעם ראיתי אותו.
את הזהה לי.
אני הבטתי בו, והוא הביט בי.
ורצנו יחדיו. פשוט רצנו.


תגובות (3)

ממש ממש יפה!!!
תמשיכי מהר.
אני מחכה:)

26/10/2011 23:08

תודה :)

27/10/2011 00:03

היי רמית אהבתי מאד ממש ממש מקסים תמשיכי ♥♥ בקי

27/10/2011 01:59
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך