סיפור ראשון שאני כותבת | פרק 2 – חלק 7

לפני הכל אני רוצה להודיע שעשיתי מאמץ אדיר לכבוד יום ההולדת שלי, אני בת 16 היום.
מקווה שתהנו =]

* * * * * *

מארק ישב במשרדו, עובד קשה ובמרץ על התכנית החדשה שנרקמה במוחו.
הבוס שלו ביקש ממנו להתחיל תוכנה חדשה במחשב, והוא הבטיח לו כי יעשה זאת.
עכשיו, כשסיים לעבוד על הפיתוח הקודם שלו, נתפנה לו זמן כדי להתחיל במשימתו החדשה.
הוא לקח דף ועט והתחיל לכתוב את כל החומרים שידרשו לו, את החישובים של הכמות, את מטרת הפיתוח ועוד.
למרות שמולו ניצב מחשב חדש, מארק לא השתמש בו. הוא אהב לכתוב את כל תוכניותיו על דפים ורק כשהיה בטוח שסיים והפיתוח של אותו מוצר יצליח, הוא העלה אותו על הדף במחשב.
הוא נזכר כשהיה בתיכון, איך שאף תמיד לגבוה. איך רצה להשקיע בלימודים כדי שיוכל להצליח בחיים.
והוא עשה זאת. הוא הצליח. הוא השקיע הרבה שעות בלימודים, בעיקר במתמטיקה ובפיזיקה. המבחנים לא היו קלים, אבל כל דבר דורש השקעה. כשחבריו היו יוצאים לחגוג במסיבות שונות, פעמים שהיה מצטרף אליהם ופעמים שלא.
וכך, אט-אט, הוא החל להתעניין יותר יותר במקוצועות הללו.
כשסיים תיכון, הלך לאוניברסיטה להמשך הלימודים, עשה תואר ראשון ותואר שני והגיע למה שהוא עוסק בו כיום, פיתוח תוכנות ופיתוח מוצרי חשמל ואלקטרוניקה.
לאחר שסיים לכתוב את מה שעלה בראשו, פתח מארק את המחשב ונכנס לקובץ שבו היו תמונות שלו ושל משפחתו.
הוא פתח באקראי תמונה אחת שבה הם היו על חוף הים, מחייכים ושמחים.
מארק נזכר באותו טיול משפחתי. זה היה יום ההולדת של אריק כשהיה בן 6, בכתה ב'.
באותו יום הוא החליט לעשות לו הפתעה וכיוון שידע שבנו אוהב את הים, החליט כי כל המשפחה תצא לטיול באותו היום. הוא וקסנדרה באו לאסוף את מישל ואריק מבית הספר. מישל הייתה אז בת 11, ושניהם למדו באותו בית ספר.
כמה הם שמחו ובמיוחד אריק כששמעו שנוסעים לים. הם נהנו מאוד באותו יום וחזרו הביתה עייפים אך מרוצים.
למארק היה קשה מאוד, כמו לביתו מישל, עם אובדנו של אריק. בנו יחידו לא יחזור עוד.