דולי עולה במדרגות

היו הייתה ילדה שקראו לה נעמה. ונעמה אהבה מאוד בובות.
בחדר של נעמה היו הרבה בובות ואת רובן קנו לה מחנות הצעצועים הקרובה. אחד הדברים שנעמה אהבה לעשות היה להסתכל בחלון הראווה של חנות הבובות ולבחור לעצמה בובה. ומכיוון שלהוריה של נעמה היה הרבה כסף הם קנו לה כמעט כל דבר שביקשה.
יום אחד ראתה נעמה בובה ממש גדולה בחלון הראווה למעשה היא הייתה בגודל שלה! אז נעמה נכנסה לחנות ושאלה את המוכרת כמה עולה הבובה. המוכרת ענתה ואמרה שהבובה עולה 3000 שקל וגם הסבירה שזאת בובה מיוחדת שיש לה בטריות והיא יודעת לדבר ויש לה עיניים שנפקחות כשהיא עומדת ונעצמות כשהיא שוכבת ושאם קונים אותה אי אפשר להחזיר. אבל נעמה לא ממש הקשיבה להסבר (והיא גם חשבה שמי ירצה להחזיר בובה כזאת) אלא רצה לביתה לבקש מאמה שלה כסף לקנות את הבובה.
אבל אמא של נעמה (שראתה תוכנית שמדברת על איך הופכים ילדים מפונקים למועילים) החליטה שמעכשיו היא לא קונה יותר בובות אלה רק לאירועים מיוחדים כמו יום הולדת או התנהגות טובה.
אז נעמה ניסתה בהתחלה לבקש בנימוס ולהסביר שזאת לא סתם בובה ואם יקנו לה אותה עכשיו היא לא תבקש עוד בובות (והיא באמת לא ביקשה אבל מסיבה אחרת…) וכשזה לא הצליח היא רקעה ברגליים בכעס, צעקה, בכתה, קיללה את אמה בכל מני קללות שלא יפה לכתוב, נשכבה על הרצפה, בעטה בכיסאות, משכה לאמא שלה את החצאית וכו'… אבל שום דבר לא עזר…
אז נעמה חיכתה חסרת סבלנות ליום הולדתה ה- 5 (כי על התנהגות טובה ממש לא הגיע לה פרס) ולאחר יום ההולדת חיכתה לה קופסה גדולה שהגיעה במשלוח מיוחד לטקס פתיחת המתנות (אצלה זה באמת היה טקס כי היא קיבלה כל כך הרבה מתנות…). נעמה פתחה את הקופסה ומצאה בתוכה את הבובה שהיא כל כך רצתה (עם מלתחת בגדים מיוחדת ושמנים לשיער…) נעמה קראה לבובה דולי ולקחה אותה ליד המיטה כדי לישון איתה.
ובלילה כשהכול היה שקט נשמע פתאום קול: "דולי קמה מהמיטה, דולי לוקחת את הסכין ודולי רוצה להרוג אותך!" נעמה התעוררה בבהלה ומצאה את הבובה רוכנת מעליה עם סכין ביד.
נעמה רצה מייד לחדר של ההורים (והפריעה להם באמצע רגע שהיה יכול להיות רומנטי…) וסיפרה מה קרה. אבל אמא של נעמה אמרה שזה שטויות והיא בטח חלמה הכול. ואבא אמר לה שהיא ביקשה את הבובה הזאת ושזאת לא אשמתם שהיא עושה לה סיוטים וחוץ מזה אי אפשר להחזיר אותה ושתחזור מיד למיטה.
אז נעמה לקחה את הבובה אחרי שהיא הוציאה מידה את הסכין והחביאה אותו במגירה (כי היא הבינה שאמא שלה לא תעזור לה כנראה), שמה אותה במחסן וחזרה לישון. ואז שוב נשמע קול: "דולי יוצאת מהמחסן, דולי עולה במדרגות דולי לוקחת את הסכין מהמגירה, דולי מטפסת על המיטה ודולי רוצה להרוג אותך!"
נעמה התעוררה בפחד ולקחה את הבובה דולי, הוציאה מידה את הסכין וקשרה אותה בחבל (חבל – קפיצה) והכניסה אותה למחסן וגם נעלה אותו ושמה את הסכין מתחת לכרית שלה. ושוב היא חזרה למיטה ונרדמה (לא שאני מבינה איך היא יכלה להירדם אחרי מה שקרה לה.. אבל זה הסיפור ואני לא אתווכח איתו). ושוב נשמע קול: "דולי משתחררת מהחבל, דולי פורצת את דלת המחסן, דולי עולה במדרגות, דולי מטפסת על המיטה, דולי לוקחת את הסכין שמתחת לכרית ודולי רוצה להרוג אותך!" נעמה התעוררה בפעם השלישית רועדת מפחד. הפעם גם ההורים של נעמה שמעו את הבובה (לפחות אמא שלה כי אבא שלה עוד נחר…). ומכיוון שהגיע כבר הבוקר הם החליטו לנסוע משם למקום אחר, לא לפני שהם ניסו להתקשר לחנות ולבקש להחזיר את הבובה (וכמובן לא הצליחו). והם גם קשרו את הבובה במחסן והאבא לקח איתו את הסכין והם יצאו לדרך. הם נסעו ונסעו (וגם קשרו חגורות בטיחות). ולפתע הם שמעו "דולי מצאה עוד סכין דולי, יצאה מהבית ודולי הולכת להרוג אתכם!!!" והם ראו את הבובה רודפת אחריהם!!! אז אבא של נעמה נסע במהירות הכי גבוהה שהיה אפשר לנסוע (וכמעט גרם לתאונה מזל שהם שמו חגורות…) אבל אין מה לעשות ברמזור האדום הם היו חייבים לעצור… וכשהם חיכו למכת המוות (לא שאני מבינה למה הם לא נלחמו נגד הבובה הרי היא רק בובה…). הם שמעו: "דולי פותחת את דלת המכונית ודולי הולכת לללההרוגג נגמרו לדולי הבטריות…"
(בסוף התברר שלבובה היו כמה גרסאות והיא הייתה על הגרסה הערבית…)