הטבלה המחזורית – פרק 31

הרגשתי איך אני מאבד כל טיפת הכרה שהייתה לי. הוא עדיין היפנט אותי ממש חזק. לבסוף אחד מאיתנו נשבר. לצערי זה הייתי אני. נרדמתי מיד. כשהתעוררתי ראיתי את דאוקליטוס מבולבל מאוד. העיניים החומות שלו היו בעלות כתם לבן מוזר כזה.
"אתה… איך עשית את זה?" הוא שאל.
הוא הוריד את הגלימה שלו מעליו. גם את הכובע שלו.
"אתה נכנע?" שאלתי.
"נתתי לך את יכולת השכנוע שלי ואת הכוחות שלך חזרה" הוא אמר באומללות "אתה כל כך חזק".
הרגשתי סחרחורת רצינית.
"גם אתה" אמרתי "מה עם כל כוחות האלים שגנבת?".
"הם אצלי" אמר דאוקליטוס.
"אתה אבל מתחרט על מה שעשית ואתה תחזיר את הכוחות לחצויים" אמרתי לו. ניסיתי שוב את יכולת השכנוע החדשה שגיליתי.
הוא היה נראה מבולבל כל כך עכשיו.
"אתה תראה לי גם את הדרך חזרה לחברים שלי" אמרתי.
הבטתי סביב בסדנה ואז ראיתי חרב ארוכה מאוד. הרמתי אותה והיא הייתה מאוזנת לי ביד. "נהדר" אמרתי "אני לוקח".
"מה אני אעשה" התייפח דאוקליטוס אבל לא חשתי עליו רחמים.
"איך אני מגיע חזרה?" שאלתי.
"אתה נמצא באמצע שום מקום, אתה תצא מהדלת במחוז חפצך" אמר דאוקליטוס באומללות.
"תודה" אמרתי לו. הוא הרים מבט. הוא היה מופתע.
יצאתי מהדלת עם החרב שהפכה בינתיים לגולה קטנה. הכנסתי אותה לכיס שלי.
יצאתי מהדלת ואז ראיתי את אופאל, ירדן ופרסי.
"איפה היית?!" שאלה אותי ירדן בפאניקה.
סיפרתי להן הכל.
"בחיי!" אמרה ירדן "התמונה!".
היא הסתכלה על התמונה.
"קוסם, קסדה, הכל מתאים" אמרה ירדן.
"מה זה?" שאלתי את אופאל כאשר הסתכלתי על התמונות.
"התמונה האחרונה שלא ראיתם" היא אמרה והרימה אותה ונתנה לי.
בתמונה ראו את אופאל עומדת ומחייכת בזמן שהיא שמה כובע אדום על הראש שלה. מאחוריה עמד ילד עם עיניים אפורות כמו שלי ושיער ג'ינג'י מחייך עם חולצה של פרארי עם הסמל שלהם ומכנסי ג'ינס כחולים של ילדים.
שניהם חייכו.
"מה זה יכול להגיד?" שאלתי.
"אין לי מושג" אמרה ירדן "אבל מזל שחזרת, אנחנו צריכים להתקדם לנורבגיה" היא אמרה.
"שמעתם את הקול הזה?" שאל פרסי.
"איזה קול?" שאלה ירדן בדאגה.
…